השבוע אנו חוגגים את יום העצמאות למדינת ישראל. העצמאות נתפשת כתיאור מצב בו אנו כאומה עצמאית ודמוקרטית מנהלים את חיינו, אך האם אנו באמת אומה עצמאית? על שאלה זו ניתן לענות בתשובות רבות, חיוביות ושליליות כאחד, ולא פה המקום לבחון זאת.

אך כשמדברים על עצמאות ראוי לבחון מונח זה בהקשר לתחום הפנסיוני המעסיק בשנים האחרונות ובאיחור רב את המדיות השונות. האם פנסיה משמעותה עצמאות לנהנים ממנה? האם מדינת ישראל השכילה לייצר עצמאות פנסיונית לתושביה לאחר 68 שנים?

אחד הפרמטרים העיקריים לבדיקת מושג העצמאות הוא מבחן התלות. בהגדרה, אדם עצמאי או אומה עצמאית אינם תלויים באחר כדי להתקיים ולהתפתח, וכאשר אנו בודקים את הנושא הפנסיוני במדינת ישראל כפי שהוא נראה עכשיו וכפי שיראה בשנים הבאות הרי אין כל ספק שפנסיה אינה מתאימה להגדרה של עצמאות, ואולי אף רחוקה מכך.

ירידה ברמת החיים

ראשית, פנסיונרים רבים תלויים בקצבאות של המדינה לצורך שיפור שיעור התחלופה, וככל שהפנסיה נמוכה יותר לקצבאות יש השפעה גדולה יותר על שיעור זה, ועדיין שיעור התחלופה הוא נמוך ביותר.

ארנון. רבים מהפורשים יתקשו לנהל רמת חיים סבירה
ארנון. רבים מהפורשים יתקשו לנהל רמת חיים סבירה

שנית, רבים מהפורשים יתקשו לנהל רמת חיים סבירה ללא תמיכה של המשפחה הקרובה, או לחילופין ירידה במודע ברמת החיים על כל המשתמע מכך – כולל מעבר למגורים נוחים פחות, ויתור על נסיעות, בילויים ואף מתנות לנכדים וזאת לאור מצוקה כלכלית שאליה לא הורגלו. אם ניקח בחשבון כי במדינת ישראל קרוב ל־1 מיליון איש משתכרים שכר מינימום, אין צורך להרחיב ולהסביר מדוע לאוכלוסייה זו בוודאות לא תהיה עצמאות כלכלית בפרישה. הגרוע יותר, הוא שאותה אוכלוסייה שהייתה זכאית בעבר להשלמת הכנסה בפרישה, גם לזאת לא תהיה זכאית לאור העובדה שהיא מקבלת פנסיה, ולו המזערית ביותר.

אולי עצמאות פנסיונית למעשה לא קיימת אצל רוב האנשים כפי שעצמאות אמתית של מדינות אינה קיימת, גם מדינת ישראל החוגגת עצמאות בשבוע זה עדיין אינה עונה על ההגדרה של חוסר תלות באחר, ולכן עצמאותה למעשה מוגבלת.

האם מדינת ישראל בהתנהלותה כיום דואגת לכך שאזרחיה אכן יהיו עצמאים בפרישתם ביום פקודה? כמובן שלא. אמנם יש יותר שיח ציבורי בנושא, יש פנסיית חובה משנת 2008 שהכניסה מעל למיליון עובדים למעגל החיסכון הפנסיוני, אך מפה ועד עצמאות פנסיונית הדרך ארוכה מאוד ומחייבת את המדינה לקחת אחריות על תחום זה, בדיוק כפי שהיא לוקחת על תחום הביטחון. חוסר בעצמאות פנסיונית זו פצצת זמן מתקתקת אשר אינה פחותה מכל איום בטחוני.

חברה אשר תפקיר את זקניה לחיים של עוני וחוסר בפרישה, אינה חברה מוסרית אשר תוכל להתנהל זמן רב. העלייה בתוחלת החיים רק מנציחה ואף תנציח ביתר שאת את המצב בו אוכלוסייה גדולה ומזדקנת לא תוכל לתפקד ולחיות ברווחה כיאה למעמדה לאחר שנים רבות של עבודה ותרומה למדינה.

עצמאות הוא מושג יפה, מלהיב, עם מסר חד משמעי: ”אני יכול להסתדר לבד“. בפרקטיקה עצמאות פנסיונית עדיין רחוקה כשנות דור ממרבית אוכלוסיית ישראל לאחר 68 שנים לקיומה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *