בשבוע שעבר שודרה בערוץ 10 כתבה בשם "ביטוח לא בטוח", בתוכנית "לא עושות חשבון" של לינוי בר גפן ונטע אחיטוב, ובהשתתפות העיתונאית סיון קלינגבייל.
המסר מהכתבה הוא שחברות הביטוח מעוניינות רק בגביית הפרמיות, ובעת הצורך עושות כמיטב יכולתן לחמוק מתשלום. "דחיית תביעות כמודל כלכלי", קראו לזה בתוכנית. בקיצור, השחרה מוחלטת של חברות הביטוח, ושל סוכני הביטוח.
הכתבה, שאינה מבוססת על מחקר רציני אלא על תחקיר עיתונאי מוגבל, מסקרת סיפורים של מבוטחים שהתעמתו מול חברות הביטוח.
הכתבה מביאה התייחסות של מומחים בעלי עניין להבליט ולהתמקד בצד הפחות יפה של חברות הביטוח, על מנת לקדם את עסקיהם, המבוססים על תביעות נגד חברות הביטוח – עו"ד חיים קליר, השמאי חיים אטקין (שמאי מטעם המבוטחים), רונן לוי (המייצג את אגוד בעלי המוסכים, הקובל על "מוסכי ההסדר"), ויהודה מגן, ראש מדור רכב באיגוד השמאים, הנמצא במאבק מול החברות על שכרם של שמאי ביטוח הרכב.
כלומר, לכל המומחים שרואיינו יש אינטרס כלכלי מובהק להציג את חברות הביטוח באור שלילי.
ומה חסר בכתבה?
מנגד, בכתבה אין מידע חשוב וחיוני. אין בה אזכור למקרים בהם מבוטחים פנו לבית המשפט והפסידו – כאילו אין תובעים ששילמו על ההליכים ובסוף הפסידו. מי שבדרך כלל לא מפסידים מהתביעות הם עורכי הדין שמקבלים תשלומים מהלקוח.
התוכנית בחרה שלא להציג את האפשרות לפנות לפיקוח על הביטוח לבירור תלונות. בירור כזה, בניגוד להליך משפטי, אינו כרוך בתשלום, וגם אינו מונע פנייה לבית המשפט בהמשך. פרסום אפשרות זו היה מקדם את ענייני הציבור הרחב, אבל לא היה תורם לאינטרסים הכלכליים של עו"ד חיים קליר, שקיבל ממפיקות התוכנית פרסומת חינם. מאותה סיבה גם לא נזכר בכתבה חוזר יישוב תביעות של הפיקוח, שקובע כללים ברורים ומחייבים לגבי דרישת מסמכים, שעבירה עליהם היא עבירה פלילית. במקום זאת הוצג סיפור ישן של מבוטחת שטענה שחברת הביטוח "טרטרה" אותה. סיפור שנכון להיום הוא כבר "פאסה".
שמאי הביטוח והמקרקעין, חיים אטקין, עוסק במתן חוות דעת למבוטחים בתביעות מול חברות ביטוח. מהכתבה ניתן להבין שהמעבר של אטקין מעבודה עם חברות ביטוח לצד המבוטחים מונע ממניעים מצפוניים, בלי קשר לתגמול הכספי הגבוה שמתקבל מהמבוטחים. תשלום שכר השמאי, חשוב לזכור, מהווה חלק מעלות הטיפול בתביעה ומשולם על ידי חברת הביטוח – ואילו מבוטח הפונה לשמאי פרטי עשוי לשלם לשמאי אחוזים נכבדים מהפיצוי.
כל הדברים היפים
מה עוד חסר בכתבה? ובכן, כל הדברים היפים והטובים שבזכותם קיים הביטוח, כמו אמירתו של הנרי פורד לפיה ללא ביטוח, לא היו קיימים גורדי שחקים – אף משקיע לא היה מממן בניין שבדל סיגריה יכול לשרוף. הכתבה חסרה אזהרה ברורה של מבוטחים מפני הסכנה של ויתור מוחלט על ביטוח חיוני, כמו העדר ביטוח רעידת אדמה ממשלתי, כשהפתרון היחיד הוא ביטוח בחברת ביטוח מסחרית.
במקום לראיין את שאול אמסטרדמסקי על הערכתו את שיעור התביעות שמתקבלות בחברות ביטוח, ניתן היה פשוט לגשת למדד החברות המתפרסם באתר הפיקוח ולדלות ממנו את שיעור תשלום התביעות, ואת משך הטיפול בכל תביעה בממוצע לכל חברות הביטוח, לכל ענף וענף ולכל חברת ביטוח בנפרד. וניתן היה להציג בכתבה את הסטטיסטיקות שכבר מפורסמות לגבי שיעור התביעות שמסולק על ידי כל אחד מהמבטחים, ומה אחוז הדחיות של התביעות על ידי כל אחד מהם. וכמובן שאפשר היה להציג את תוצאות דוח הפיקוח לגבי תלונות הציבור בשנת 2014 – שרק 1.7% מהן נמצאו מוצדקות.
לערוץ 10 יש עניין בפרסום כתבה משלהבת, שתגדיל את הרייטינג, וכך תמשוך יותר מפרסמים, וביניהם גם חברות ביטוח. אני הייתי מצפה שאלה יימשכו את ידן מפרסום בערוץ, עד שתפורסם כתבה מתקנת ומאוזנת יותר לטובת הציבור.
