בית משפט השלום ברמלה בתביעתם של בני זוג, שיוצגו על ידי עו"ד קובי שפירא, כנגד שומרה חברה לביטוח (שיוצגה על ידי עו"ד זיו מנדלוביץ'), מנורה חברה לביטוח (עו"ד עופר קרינסקי) וקרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים (עו"ד אילן חגי). פסק הדין ניתן באוגוסט 2015, בהיעדר הצדדים, מפי כבוד השופט דוד שוהם.
התובעים הינם בני זוג שנפגעו בתאונת דרכים, כשרכב שהגיע מאחור פגע ברכב בו נסעו. כחודשיים לפני קרות התאונה, הונפקה פוליסה על ידי שומרה, וסוכן הביטוח של התובעים הדפיס תעודת ביטוח חובה. מנורה הייתה המבטחת של הרכב הפוגע בשעת התאונה.
גרסת התובעים
לאחר התאונה פנה התובע לסוכן ועדכן אותו בנוגע להתרחשות התאונה. בעקבות כך הדפיס הסוכן את התעודה ושילם אותה באותו הערב, באמצעות כרטיס האשראי של התובעים. הפרמיה ששולמה על ידי התובעים כללה גם תשלום עבור יום התאונה.
שומרה הסכימה בתחילה לפצות את התובעים, אך כשגילתה שהתעודה שולמה לאחר התאונה, התנערה מהכיסוי. התובעים טענו כי היו משוכנעים כי ביטוח החובה יחודש באמצעות כרטיס האשראי שלהם, שפרטיו היו בידי הסוכן של שומרה. מהראיות עלה כי התובעים נסעו ברכב מתוך מחשבה לפיה קיים ביטוח, אך עם זאת, לפי דברי בית המשפט, ביטוח החובה לא נכרת לפני תשלום בפועל של דמי הביטוח – ואלה לא שולמו במועד התאונה.
בית המשפט קבע כי יש לקבל את גרסת התובעים לגבי חידוש הביטוח, מאחר והתרשם שהם לקוחות נאמנים של הסוכן ומספר כרטיס האשראי שלהם היה בידיו. עם זאת, נקבע כי גם שומרה נהגה בתום לב ושלחה באמצעות סוכן הביטוח מכתב שנתון לפרשנות, לפיו התשלום ישולם במועדו על־ידי סוכן הביטוח. לכן יש צורך להוכיח כי התובעים הסתמכו על המצג באופן סביר ובתום לב.
בית המשפט ציין כי כאשר לא קיים ביטוח, אין מקום לקבוע קיומו של ביטוח רק מכיוון שחברת הביטוח טעתה בסוברה שתעודת ביטוח החובה שולמה לפני התאונה, ופסק כי הוצאת תעודת ביטוח באופן רטרואקטיבי ותשלום לאחר קרות אירוע הביטוח מהווים חריגה מהרשאה, ואין בה בכדי לחייב את שומרה.
התובעים פנו לחברת מנורה שביטחה את הרכב הפוגע כדי שתפצה אותם בגין נזק הגוף שנגרם להם, אך מנורה דחתה את הדרישה בטענה שקיים עבורם ביטוח חובה אצל שומרה. בית המשפט ציין כי שלילת הפיצוי תעודד בעלי רכב לדאוג לקיומה של פוליסת ביטוח חובה בתוקף בעת נהיגתם. על התובעים היתה חובה לוודא לפני צאתם לנסיעה כי קיימת ברכב תעודת ביטוח חובה כדין.
אך האם מוטלת על חברת שומרה החובה לפצות את התובעים, מאחר ויצרה מצג, באמצעות סוכן הביטוח, לפיו תשולם תעודת החובה? או האם מוטלת החובה על חברת מנורה, שביטחה את הרכב הפוגע?
על פי הנחיות המפקח על הביטוח, כאשר נדחית תביעה של תובע, יש לפרט את כל נימוקי הדחייה בהזדמנות הראשונה, והמבטחת אינה רשאית להעלות במועד מאוחר יותר נימוק נוסף לדחייה, אותו יכולה הייתה להעלות בהזדמנות הראשונה.
כל מה שנדרש מהתובעים היה לעיין בפוליסת ביטוח החובה ולבדוק אם הפוליסה בתוקף. אילו היו עושים זאת היו מגלים שבתעודה נאמר שתוקפה מותנה בקיומה של חותמת תשלום על גביה – ומכיוון שאין חותמת כזאת, היא חסרת תוקף.
מתוך כך, בית המשפט דחה את התביעות נגד שומרה וקרנית, וקבע כי מאחר ונהג הרכב הפוגע הפר חובה חקוקה, ואחריותו לנזקים שנגרמו לתובעים מלאה, על חברת מנורה שבטחה את הרכב הפוגע לשאת במלוא נזקיהם של התובעים. בית המשפט קבע כי יש להטיל את החבות לפיצוי התובעים על מנורה, המבטחת של הרכב הפוגע, מבלי לייחס אשם תורם כלשהו לתובע. עד מועד כתיבת שורות אלו לא ידוע אם הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי.
