פוליסת סחר לא מכסה נסיעה פרטית

סוחר בכלי רכב היה מעורב בתאונת דרכים ועל כן ביקש להפעיל את פוליסת הביטוח שלו; חברת הביטוח טענה שמדובר בנסיעה פרטית, ולא לצורך מסחר, ועל כן דחתה את התביעה; בית המשפט נדרש להכריע
Share on facebook
Share on twitter
Share on linkedin
Share on whatsapp
Share on email

בבית משפט השלום בנתניה נדונה תביעה כנגד הכשרה חברה לביטוח. פסק הדין ניתן בדצמבר 2019.

התובע הינו סוחר רכב המבטח בביטוח סחר בלבד את כלי הרכב שהוא רוכש לצרכי מסחר, כך שהכיסוי הביטוחי בו מכוסים כלי הרכב המדוברים, הוא עבור נסיעות לצרכי עיסוקו של התובע בסחר בלבד ולא לצורך נסיעות פרטיות. כמו כן, אביו של התובע הוא שנהג ברכב נשוא התביעה בעת קרות התאונה, ואף הוא מבוטח כנהג במסגרת פוליסת הביטוח של התובע.

בשנת 2017, התרחשה תאונת דרכים בין רכב הנהוג בידי אבי התובע לבין רכב צד ג'. כתוצאה מכך, נגרם לשני הרכבים נזק. לכן, פנה התובע אל הנתבעת בבקשה להפעיל את הפוליסה ולפצותו בגין הנזק שנגרם לרכב. התובע טען כי הנסיעה שבמהלכה התרחשה התאונה, נועדה להחזרת הרכב שרכש לשם מכירתו, והיה במוסך לצורך ליטוש פנסים לקראת המכירה, ולכן התאונה מכוסה בפוליסה.

התובע טען כי הנסיעה נועדה להחזרת הרכב לשם מכירתו | צילום: shutterstock

עם זאת, לאחר חקירה מטעם הנתבעת, דחתה האחרונה את תביעת התובע בטענה כי זה לא מילא אחר תנאים עקרוניים המפורטים בפוליסה, שכן תנאי עקרוני לקיום כיסוי ביטוחי בפוליסת סחר הוא כאשר נסיעה נעשית לצורך סחר רכב. אך במקרה הנדון, הנסיעה התרחשה במסגרת נסיעה פרטית. כמו כן, הנתבעת הגיעה למסקנה לפיה מדובר בנסיעה פרטית, בשל העובדה שהתאונה התרחשה בסמוך למקום עבודתו של אבי התובע, שאינו ממוקם במסלול הנסיעה מן המוסך לבית התובע.

לפיכך, המחלוקת העיקרית בה בית המשפט היה צריך להכריע היא בשאלה האם הנסיעה שבמהלכה התרחשה התאונה היתה לצורכי סחר המכוסה בפוליסה או שמא היה מדובר בנסיעה פרטית שאינה מכוסה בפוליסה.

נטל הבאת הראיות

תחילה, ציין בית המשפט כי לפי הפסיקה, במקרה בו אין מחלוקת על עצם קרות מקרה הביטוח, אלא הדיון עוסק בהתקיימות הסייג הפוטר את הנתבעת מחבותה, הנטל להוכחת קיום הסייג מוטל על הנתבעת. עם זאת, כאשר רוב המידע הרלוונטי מצוי בידיעתם הבלעדית של התובע ואביו, הנטל העיקרי של הבאת הראיות מוטל עליהם. עוד ציין בית המשפט, כי עיון בחומר הראיות מלמד שקיימים קשיים ניכרים בפרשת התביעה, שכן, בחקירתו טען התובע כי אביו הוציא את הרכב מהמוסך, ואמור היה להסיעו לבית התובע. עם זאת, כאשר החוקר שאל את התובע כיצד מתיישב מיקום התאונה ליד מקום עבודתו של אביו ולא על מסלול הגיוני בין המוסך לביתו, לא ידע התובע לתת הסבר מניח את הדעת לכך, ורק ציין כי לא ייתכן שהתאונה הייתה במהלך שעות העבודה של אביו מאחר שהתחיל משמרות או ב־7:00 או ב־15:30 ובמהלכן יש לו רכב של העבודה.

זאת ועוד, כאשר הביע החוקר תמיהה באשר לקרות התאונה בסמוך למקום עבודתו של האב, השיב האב כי לא עבד באותו יום או שעבד במשמרת המתחילה בשעה 15:00. אך בהמשך התברר כי גרסת האב לא היתה נכונה, וכי היה מדובר באירוע שהתרחש תוך כדי שעות עבודתו ועת היה במשמרת, כפי שעלה מתדפיס הנוכחות בעבודה שהעביר רק לאחר זמן רב ולא מיד שהתבקש לעשות זאת. כמו כן, האב לא נתן הסבר מניח את הדעת באשר לסתירות בגרסתו. לפי כל המובא לעיל, בית המשפט לא קיבל את גרסת התובע ואביו, אשר כללה סתירות וקשיים לוגיים רבים, וקבע שיש לקבל את גרסת הנתבעת לפיה הנסיעה נועדה לצרכיו הפרטיים של אבי התובע שאינם מכוסים בפוליסה.

כפועל יוצא מכך, בית המשפט קיבל גם את טענת הנתבעת לפיה התובע מסר לנתבעת מידע בכוונה למנוע ממנה בירור נכון של שאלת חבותה, השוללת ממנו אף היא את הכיסוי הביטוחי על פי הוראות סעיף 24(ב) לחוק חוזה הביטוח, בנסיבות בהן המידע הנכון היה מוביל לשלילת הכיסוי הביטוחי ואי תשלום תגמולים. סוף דבר, בית המשפט דחה את התביעה וחייב את התובע לשאת בשכר טרחת החוקר ובשכר טרחת עו"ד.

עד למועד כתיבת שורות אלה, לא ידוע אם הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי.

הכותב הוא היועץ המשפטי למחוזות ת"א והמרכז, השרון וירושלים בלשכת סוכני ביטוח

Share on facebook
Share on twitter
Share on linkedin
Share on whatsapp
Share on email