התיקון לחוק ההסדרים משלהי 2015 הכניס את עולם הביטוח לסחרור בכל הנוגע לעמלת דמי סליקה, ואף הוצאו הנחיות על ידי רשות שוק ההון, ביטוח וחסכון על מנת לנסות ולתת הבהרות בדבר אופן יישום החוק.
למען אלו שמנסים להבין את מהות הדרישה שיש ליישם בחודש הבא, אזכיר כי מדובר בתיקון חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (יעוץ שיווק וסליקה פנסיוניים) תשמ"ה 2005, הקובע כי מינואר 2016 סוכן משווק לא יוכל לשמש עבור המעסיק הן כסוכן מתפעל והן כסוכן משווק, אלא בכפוף למספר תנאים. העיקרי בהם הוא גביית שכר טרחה מינימלי מהמעסיק, הצהרה לגוף המוסדי על הסכום שנגבה וקיזוז סכום זה (על ידי הגוף המוסדי) משכר הסוכן והעברתו לחשבון העובד.
התכלית המוצהרת של אגף שוק ההון במשרד האוצר (כיום רשות שוק ההון), הייתה להפסיק את המצב בו לכאורה סוכן הביטוח מסבסד את עלויות התפעול של המעסיק על חשבון עובדיו.
מאז שנחקק התיקון לחוק האמור, נוצר כאוס בעולם הביטוח, הואיל והמחוקק לא הגדיר בצורה מפורשת מה כוונתו ומה הגבולות לעניין הגדרת "פעולות התפעול" שציינו בחוק. כפועל יוצא מכך, ניתן לראות ספקטרום רחב של פרשנויות למהות פעולת "תפעול". במקביל, הוקמו חברות תפעול שונות המציעות שירותי תפעול למעסיקים בעלויות נמוכות מהעלות המוגדרת בחוק, הואיל ומדובר בגופים שאינם מפוקחים ומשכך החוק לא חל עליהם.
איזו הגנה יש למעסיק מול גורמי התפעול? לאחרונה טענה לשכת סוכני ביטוח בדיון בכנסת כי הגורמים המתפעלים עלולים לכאורה לסכן ולפגוע בעובדים ובמעסיקים, הואיל והגורמים המתפעלים אינם משמשים כשלוחים של חברת הביטוח ומשכך הדבר מעמיד בסיכון את המעסיקים ככל שהגורמים המתפעלים יתרשלו בתפקידם.
בהקשר זה אבקש להתייחס להגנה שהעניק בית המשפט למעסיק אשר מסר את תשלומי הפרמיות בהמחאות לסוכן הביטוח, ואילו זה לא העבירם במלואם לחברת הביטוח. פסק הדין אשר דן בסוגיה התפעולית מלמד על משמעות הפעולה כאשר היא מבוצעת על ידי סוכן ביטוח אשר הינו שלוח, על פי חוק, של הגוף המוסדי, וזה סיפור המעשה:
הגוף המוסדי הגיש תביעת חוב כנגד המעסיק, והמעסיק מצידו טען כי העביר את מלוא תשלומי הפרמיות לסוכן בהמחאות. המעסיק תבע את הסוכן וכן את הגוף המוסדי בטענה כי אי העברת דמי הביטוח מהווה הפרת חובת הנאמנות של הסוכן כלפיו. יחד עם זאת, המעסיק טען כי הגוף המוסדי לא יוצא מידי חובתו מפאת אי קבלת ההמחאות, מאחר ויש לראות בסוכן "שלוח", שחרג מהרשאתו, ועל כן יש לחייב את הגוף המוסדי. הגוף המוסדי מצדו טען כי הסוכן אינו שלוח שלו, מהסיבה שהסוכן חרג מהרשאתו ולא העביר את מלוא הפרמיות שקיבל מהמעסיק.
בית המשפט מחדד כי סוכן הביטוח הוא החוליה המקשרת בין המבטח למבוטח, ולמעשה הוא מקיים מערכת יחסים מול שני גורמים לחוזה הביטוח – הן המבטח והן המבוטח.
סוכן הביטוח הוא החוליה המקשרת בין המבטח למבוטח | צילום: Fotolia
מערכת יחסים זו מוסדרת בסעיפים 32 ־ 36 לחוק חוזה הביטוח. המחוקק קבע את חזקת השליחות בין המבטח לסוכן והיתר בסעיף 34 לחוק, אשר מעביר את הסיכון לכל בעיה עם הסוכן לכתפי חברת הביטוח, ולכן קובע בית המשפט כי הסוכן הינו שלוח של הגוף המוסדי וחוק השליחות חל על היחסים שביניהם. מדובר בשליחות סטטוטורית, קוגנטית, הקבועה בחוק חוזה ביטוח. יובהר כי במסגרת מערכת היחסים בין הסוכן לגוף המוסדי, קבע בית המשפט כי סוכן הביטוח ישיב לגוף המוסדי את כל הסכומים בהם הגוף המוסדי חויב, הואיל והסוכן חרג מגבולות הרשאותיו.
פסק הדין מחזק את השאלה – כיצד היה מתמודד המעסיק עם מקרה תיאורטי בו הגוף המתפעל לא היה מעביר את הכספים במלואם לגוף המוסדי, וזאת בניגוד לסוכני הביטוח (אשר יבחרו לשמש גם כמשווקים וגם כמתפעלים), המשמשים שלוחים של הגוף המוסדי. לכאורה, המעסיק היה מוצא את עצמו במצב בעייתי, וספק אם לכך כיוונו ברשות שוק ההון, כאשר ביקשו לבטל את "הסבסוד" ביחס למעסיקים.
הכותבת הינה היועצת המשפטית לחברי מחוז ירושלים בלשכת סוכני ביטוח
