במסגרת הדילמות שנקלעו אליהן רבים מהעובדים ולאור האפשרות הקיימת בתוכניות הביטוח והפנסיה השונות, עולה בתקופה האחרונה השאלה: פרישה מוקדמת – כן או לא?; מימוש נכסים פנסיוניים ופיננסיים – כן או לא?
אקלקל לכם מעט את ההמשך, לרוב המכריע של הלקוחות, אלו שאורך חייהם יתאים לממוצע הצפוי, זו עסקה לא כדאית מבחינת שווי כלכלי נטו. אבל ננסה לענות משני הכיוונים מבלי לחפש מנצח בוויכוח.
לשאלה הזו יש כמובן שני מישורים:
המישור האישי של הלקוח – תחושותיו, החלופות האפשריות שלו, תפיסת ההווה והעתיד שלו, האם ירצה עדיין להמשיך ולנסות לחזור למעגל העבודה? האם הסיכוי לכך גבוה?. בואו לא נשכח שגם המצב הכלכלי סופו שישתנה וניתן לחשוב אחרת, למה הכוונה? גם פרישה מוקדמת כעת, המייצרת תזרים חודשי נמוך יותר עם אפשרות עתידית להמשך עבודה אפילו במשרה חלקית או בשכר נמוך יותר, מהווה פתרון מוצלח יותר מאשר כן מוחלט או לא מוחלט. העולם הוא לא שחור לבן אלא רק גוונים של אפור. הביטחון האישי שיש תזרים הכנסות כלשהו ייתכן ושווה במשקלו הפסיכולוגי יותר מאשר שוויו הכלכלי.
מחקרים בעולם כבר הוכיחו כי המשך עבודה אחרי גיל פרישה תורם לתחושת האושר האישית והבריאות הנפשית ואנשים אלו האריכו חיים יותר מחבריהם שפרשו לחלוטין.
המישור המתמטי – איך בונים תזרים הכנסות שיוכל לשמר את רמת החיים או לפחות יכסה את ההוצאות השוטפות, גם אחרי שכל משקי הבית כנראה כבר הקטינו בשיעור כלשהו את רמת ההוצאה לה התרגלו קודם.
לדעתי, התשובה ללקוח איננה משוואה שיש לה תוצאה אחת בכל מצב, אלא שילוב של גורמים אותם עלינו להכיר לפני מתן ההמלצה. ריכוז כלל הנכסים הפנסיוניים והפיננסיים של הלקוח, חקירת הצרכים והמצב המשפחתי לרבות בן/בת הזוג, יסייעו בניתוח התיק ובקבלת החלטות מתאימה יותר .
לדוגמה: גבר בן 56, שכר אחרון ברוטו 15 אלף שקל, צבירה בקרן פנסיה 1,200,000 שקל, הקצבה הצפויה לגיל 67 אם היה ממשיך לעבוד הייתה מגיעה ל-11,579 שקל. לעומת זאת, אם יתחיל לקבל קצבה כבר מגיל 60 הצפי הוא לקצבה בשיעור של 6,952 שקל. כלומר, קצבה גבוהה יותר ב-4,627 שקל אם ימשיך לעבוד וימשיכו להפקיד עבורו עד לגיל 67. סכום הקצבאות ב-7 השנים הללו מסתכם ב-583,968 שקל. נהיה סלחניים בדוגמה הזו בנושא מיסוי ולאור העובדה שמדובר בקצבה לא גבוהה נתעלם מהפער שניכוי מס היה מייצר לנו. במקרה זה מושגת נקודת האיזון לאחר 12.2 שנים מגיל 67 וזאת בהנחה תשואה של 2.5%. את תוספת קצבת זקנה של הביטוח הלאומי ניתן להוסיף רק מגיל 67 ובכך אין שינוי, לכך הוא זכאי גם אם היה ממשיך לעבוד רגיל עד מועד הפרישה. ניתן לראות את התרגום של נתונים אלו בתרשים הבא.
לא ניתן לדלג על בדיקה פרטית ללקוח בנסיבות האלו, וככל שהשכר והקצבה גבוהים יותר, נושא המס הנלווה לתהליך קבלת ההחלטות מקבל משקל גבוה יותר. האם פדה פיצויים פטורים בסיום עבודה במקומות קודמים? ובהתאם, מה שיעור הקצבה המזכה שלו? האם קיימת גם קצבה מוכרת? אם כן, האם להוון אותה או למשוך כקצבה? האם זכאי למענק פיצויים בנוסף לקצבה הזו? האם ניתן ומומלץ לפרוס אותו?. הרבה שאלות בעברית שאינה מדוברת באזני הלקוח. בואו ננסה לדבר רק עברית. לא "ביטוחית" ולא "מיסויית", לא מקדם קצבה ולא פיצויים פטורים, מה הצרכים שלך אדוני הלקוח?, ייתכן וקיימים נכסים נוספים לשימוש, ייתכן וניתן לעשות שימוש בקרן ההשתלמות לבצע ממנה פדיון ולגשר על התקופה עד תחילת קבלת הקצבה.
לסיכום, החלטה מסוג זה היא אל-חזור ולכן נדרש שיקול דעת וסיוע מקצועי. אם אין אפשרויות המאפשרות קיום כלכלי – ההחלטה כנראה כבר התקבלה.
בתקופה לא רגילה יש לנסות לייצר פתרונות לא רגילים. תחושת השליחות שלנו בשרות ללקוחות היא תמיד לכוון אותם לשמר את הנכסים הפנסיוניים למועד רחוק קדימה, זה ה-DNA הבסיסי עליו חונכנו כסוכנים. כעת, יש לחשוב אחרת, למי שניתן לסייע בגיל המתאים, וזו אחת הדרכים לבחון אותם.
הכותב הוא בעלים של סוכנות לביטוח פנסיוני ומתמחה בתכנון פרישה לגמלאות
