ציבורי מול פרטי – כל מה שאתם צריכים לדעת על ביטוחי בריאות

סו”ב נאוה ויקלמן מסבירה מדוע ביטוח הבריאות הפרטי הפך כה נחוץ ומהם הקשיים עם ביטוח הבריאות הציבורי

ביטוחי הבריאות והרלוונטיות שלהם נותחו רבות בעבר. הייתה גם רפורמה מהותית מאוד, לפני כשנתיים וחצי, שנועדה בין השאר להצר את צעדי המכירות של ביטוחים אלה. רק שככל שקיימת תרעומת לכאורה על הביקוש הגובר לביטוח הבריאות הפרטי, ראוי להסתכל על מכלול היצע שירותי הבריאות לאזרחי המדינה – ובהקשר זה, להתייחס למצבה של מערכת הבריאות הציבורית.

לפני כשלושה חודשים, במהלך ישיבה של ועדת הכספים בכנסת, הציגה רשות שוק ההון נתונים “מבהילים” על היקף ביטוחי הבריאות הפרטיים בישראל. על הסכומים האדירים לכאורה ש”מבוזבזים” על ידי חלק גדול מהישראלים בגין רכישת פוליסות בריאות. אחת הטענות התייחסה למושג “כפל ביטוחים”, למרות שחלקם בוודאי מוצדקים ולמרות שהם תוצאה של פעילות המוקדים הישירים בחברות הביטוח, אך לא רק. מבין שאר הטענות הופנו שלא במפתיע חיצי ביקורת כנגד סוכני הביטוח, הדוחפים מוצרים אלה ללקוחות.

ישראל מדורגת שלישית בשיעור האזרחים המחזיקים בביטוח בריאות פרטי | צילום: fotolia

ללא התערבות סוכני הביטוח, מוצרים אלו היו נפקדים ממעטפת ההגנות לפרט וחושפים אותם לקטסטרופות כלכליות, אישיות ומשפחתיות. לפני כשנתיים, עם החלת הרפורמה הגדולה בתחום והפיכת עולם הבריאות לעולם של אחידות מוצרים, הכוונה הרשמית הייתה ליצור שוק תחרותי יותר בין מוצרים זהים, ברי השוואה. מכבסת המילים הזו למעשה ביקשה לומר דבר אחד לציבור: אתם “זורקים” את כספכם על פוליסת בריאות פרטית וכדאי שתחשבו טוב לפני שאתם רוכשים ביטוח.

יתכן ופרשנות זו מוקצנת ומוצגת בצורה עממית מדי, אולם לטעמי היא מוסיפה ומתבקשת כדי להבהיר את הפער הקיים בין עמדות אותם גורמים שאינם נמצאים בשטח, לבין אלו הנושאים בשליחות מעשית, בדאגה אמיתית ללקוחותיהם, סוכני הביטוח. אם נדרשה עוד הוכחה, הרי היא טמונה בצדו השני של המטבע, בחלופה הבסיסית שעומדת לרשות אזרחי המדינה – מערכת הבריאות הציבורית.

הפרסומים האחרונים ממשיכים ומחדדים את מצבה. ככל שמערכת זו טובה ואיכותית, היא מתמודדת עם שורה ארוכה של אילוצים, מגבלות וקשיים. לדוגמה, סך כל הגירעון של קופות החולים מסתכם ב־1.5 מיליארד שקל, שייתכן ואף יעמיק יותר עם הקיצוץ לו נדרש בימים אלה משרד הבריאות, במסגרת הקיצוץ הרוחבי שאושר על ידי הממשלה בסך 22 מיליארד שקל, לטובת השכר והפנסיות של גמלאי המשטרה והשב”ס.

אפשר להמשיך ולהמחיש את “הבור” הקיים כיום בין התכניות לבין הביצוע בפועל, בין היקפי הכספים הנדרשים לבין התקציבים הקיימים, אולם נדמה כי התמונה ברורה: בעוד צורכי הבריאות של אזרחי המדינה גוברים מחד, יכולתה של המערכת הציבורית להיענות לדרישות הולכת ומצטמצמת מאידך.

כאן, אין מנוס מלחזור ולהדגיש את מיקומו של ביטוח הבריאות הפרטי ועבודתם של סוכני הביטוח. עד כמה ש”מצגי הזעם” והרפורמות מנסים להצר את הביקוש לרכישת פוליסה פרטית, המציאות בשטח היא זו אשר מכתיבה את המגמות הצרכניות והיא זו שאיננה יכולה לטשטש כל טענה על היעדר נחיצותו של הביטוח הפרטי.

הכותבת הינה יועצת נשיא הלשכה לתהליכי רגולציה וכנסת