השבוע אבקש להתייחס לסוגיית נזקי המים, אך בפן של צירוף לביטוח. חוזר הצירוף אשר מלווה אותנו כבר שנים לא מעטות, קובע את האופן שבו יש לצרף מבוטח, החוזר אף מדגיש נושאים חשובים שיש לפרט למועמד לביטוח בעת מילוי ההצעה לביטוח. כך למשל, לציין את מהות הפוליסה, את עיקרי הכיסוי, עלות הפרמיה, תקופת הביטוח, אופן התשלום ועוד. בנוסף החוזר מדגיש את החשיבות של תיעוד המקרים שכן עצם התיעוד ישמש את הסוכן בעת מחלוקת, אם תקרה חלילה, על מנת להציג את התנהלותו מול המבוטח, או לחילופין בעת ביקורת, ככל שחלילה תיערך במשרדי הסוכן.
במקרה השבועי אספר על תובע שביקש לחייב את חברת הביטוח בתשלום בסך של כ־34 אלף שקל (תביעה קטנה) בגין נזקי צינור מים שהתפוצץ בדירה וגרם נזק.
דירה שאינה תפוסה
התובע טען כי הוא רכש פוליסה לביטוח דירה שלא היתה מאוכלסת, וכי סוכן הביטוח ידע כי הנכס אינו מאוכלס וזאת על פי שיחה טלפונית ביניהם.
בית המשפט אשר דן בסוגיה ציין כי נראה שהתובע מודע לכך שעל פי תנאי הפוליסה הוא אינו זכאי לתגמולי ביטוח, מאחר שכפי שידוע, בפוליסת הדירה, כאשר מדובר על דירה שאינה תפוסה מעל 60 ימים, אין כיסוי לנזקי מים, אך התובע סבור כי התנאי אינו בתוקף מאחר וחברת הביטוח ידעה, בעת כריתת חוזה הביטוח, על העובדה שהדירה אינה תפוסה.
חברת הביטוח הבהירה כי כבר במהלך השיחה שקדמה להצעה ולכריתת חוזה הביטוח נמסר לו מפורשות כי כאשר מדובר על דירה שאינה מאוכלסת למעלה מ־60 ימים, היא לא תבוטח בביטוח "סיכון מים ונוזלים אחרים", ובשיחה שהתנהלה מספר שבועות לאחר מכן רכש התובע בטלפון את פוליסת הדירה, ולא ציין כי הדירה אינה מאוכלסת. עם סיום השיחה נשלח לתובע מפרט של הפוליסה ובתנאי הפוליסה נכתב מפורשות כי "ביטוח סיכון מים ונוזלים אחרים לא יכוסה על ידי הפוליסה כאשר הדירה אינה תפוסה".
אגב, מדובר על תנאי אשר מופיע בפוליסה התקנית לדירה כקבוע בתקנות הפיקוח על עסקי ביטוח (תנאי חוזה לביטוח דירות ותכולתן)
תשמ"ו־1986 בסעיף 3 ב': "ביטוח סיכון מים ונוזלים אחרים לא יכוסה על ידי הפוליסה כאשר הדירה אינה תפוסה; לעניין זה, 'דירה שאינה תפוסה' – דירה הפנויה למעלה מ־60 ימים רצופים או שבפועל לא התגוררו בה באופן סדיר למעלה מ־60 ימים רצופים".
לא ציינה את ההחרגה
במהלך הדיון בבית המשפט, הודה התובע כי אכן אינו זכאי לפיצוי בעת שהדירה אינה תפוסה, אך הוסיף כי מאחר וסוכן הביטוח לא סיפר לו בשיחת הטלפון שבה נקשרה העסקה על ההחרגה במקרה שהדירה אינה תפוסה, כי אז אחראית חברת הביטוח לנזק, ומשלוח פוליסה עם החריג, לא פוטר אותה. בנוסף הוסיף התובע כי חברת הביטוח הטעתה אותו כאשר לא ציינה את ההחרגה.
לאחר שהקשיב לכל השיחות עם התובע לפני כריתת חוזה לביטוח הדירה דחה בית המשפט את התביעה, מאחר והוא קובע כי סוכן הביטוח הסביר בפירוט מדוע חברות הביטוח לא מכסות בביטוח צנרת דירה שאינה תפוסה, וזאת בתשובה לשאלות התובע. כאמור, בשיחה הטלפונית, התובע מבין היטב כי חברת הביטוח לא מבטחת את הדירה כשאינה תפוסה.
בשיחה שנוהלה מספר שבועות לאחר מכן, נושא הדירה הלא תפוסה לא עלה, אלא שבית המשפט מדגיש כי התובע אמור לזכור את שנאמר לו בשיחה הקודמת ולא ברור מדוע בשיחה הטלפונית המאוחרת בה הוא רוכש את הפוליסה, הוא לא מתייחס להחרגת דירה שאינה תפוסה ואינו מעלה שאלה זו שוב.
בית המשפט מדגיש כי טענות התובע כלפי חברת הבטוח חוזרת אליו "בבחינת בומרנג" ולכן הוא אינו זכאי לפיצוי הן לפי תנאי הפוליסה והן לאור העובדה שהטענה שהתקשר בעסקה מוטעית, הינה טענה חסרת תום לב. התובע חוייב לשלם לחברת הביטוח הוצאות משפט בסך של 5,000 שקל.
עמדת היועמ"ש: רשות שוק ההון הבהירה מפורשות עד כמה חשוב לתעד את ההליכים מול הלקוחות/הלקוחות הפוטנציאלים, ולו מהטעם שהיעדר תיעוד או שמירת "שיחת המכירה" בלבד, לא מאפשרים לשקף את ההליך שהוביל לאותה "שיחת סיכום". הנה אנו עדים במקרה זה לדוגמה בה בשיחה מוקדמת עם מבקש הביטוח בשיחה מוקלטת, כ־3 שבועות לפני שיחת המכירה, נמסר לו מידע מהותי על נזקי מים ודירה לא תפוסה, ובזכות תיעוד מפורש זה, דחה בית המשפט את התביעה.
פסק הדין ניתן בשלהי חודש פברואר, ולא ידוע אם תוגש בקשת ערעור.
הכותב הינו היועמ"ש של לשכת סוכני ביטוח
