הנושא בו עוסק הטור רחב במיוחד, ולכן השבוע נתמקד בסוגיה של ניכוי פנסיית שארים בתביעות נזיקין ופיצויים לנפגעי תאונות דרכים.
איש קבע, המבוטח, אשר היה זכאי לפנסיה תקציבית עקב שירותו בקבע ויציאתו לגמלאות, החל לעבוד במקום עבודה במקביל לקבלת הפנסיה התקציבית. המבוטח קיפח את חייו בתאונה. לאחר התאונה החלה אלמנתו לקבל פנסיית שארים מצה"ל וכן תשלומי ביטוח לאומי. בית המשפט אשר דן בתיק התביעה כנגד חברת הביטוח במסגרת הליך הפלת"ד, ניכה מסך הנזקים שנפסקו לשארים את תגמולי המל"ל, וכן את תגמולי פנסיית השארים, באופן שהוביל לכך שסך הניכויים עלה על היקף התשלומים ולכן נדחתה התביעה באין תשלום בפועל.
על פסק דין זה הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי בטענה שלא היה מקום לקזז את פנסיית השארים מסכום הנזק שנגרם שהרי פנסיית שארים אינה בגדר "טובת הנאה" ואין מקום לקזז אותה מסך הנזקים להם הם זכאים מחברת הביטוח.
בית המשפט המחוזי דחה את הערעור, וקבע כי אין חשש שהמזיק יחויב בכפל פיצוי והפיצוי הנזיקי נועד להעמיד את הניזוק במצב שבו היה בטרם אירע המקרה (תאונת הדרכים) ואין להפחית או להיטיב מעבר לכך.
הסדר פנסיוני
בית המשפט המחוזי (בדעת רוב) העדיף את הגישה הדוגלת בניכוי פנסיית השארים, והוסיף כי אין מדובר על הסדר ביטוחי אלא הסדר פנסיוני ולכן בדומה לביטוח לאומי יש לנכות את קצבת השארים.
על פסק הדין הוגשה בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון, בשאלה האם היה מקום לנכות את פנסיית השארים. כאשר הצדדים מסכימים כי חברת הביטוח אינה חשופה לתביעת השבה מצד המדינה (המשלמת את פנסית השארים) שכן הגמלאות משולמות לשארים שלא עקב התאונה אלא עקב פרישת המנוח לגמלאות ולכן אין מקום לשיפוי המדינה, ולחברת הביטוח אין סיכון בתביעת שיפוי מצד המדינה.
השארים טענו כי הואיל וחברת הביטוח לא חשופה לתביעת השבה מהמדינה הרי שגה בית המשפט כאשר קבע כי יש מקום לקיזוז כספי קצבת השארים, מאידך חברת הביטוח טענה כי מתן כפל פיצוי הן על ידי חברת הביטוח והן מקצבת השארים, תמנע את עקרון השבת המצב לקדמותו ותוביל ל"התעשרות" בבחינת כפל פיצוי.
פיצוי מכוח החוק
בית המשפט סוקר את הוראות הדין, ואת מערכת היחסים המשולשת שבין מזיק, ניזוק ומיטיב, ומדגיש כי מיטיב (כחברת ביטוח) רשאי להיפרע מן המזיק את שווי ההטבה שנתן לניזוק, ועל מנת שהמזיק לא ימצא משלם פעמיים והניזוק לא יזכה בפיצוי כפול. לכן, ככלל יש לנכות מהפיצוי הנזיקי את שווי הטבת הנזק שקיבל הניזוק מהמיטיב. עם זאת, לכלל זה קיים חריג כאשר מדובר על פיצוי שמגיע מכוח חוק חוזה הביטוח.
לטענת השארים, אין מקום לניכוי אשר נפסק על ידי בית המשפט השלום הואיל וחברת הביטוח כמזיק אינה חשופה לתביעת השבה, ומאידך חברת הביטוח השיבה שיש לנכות את ההטבה הואיל ואין מדובר על חוזה ביטוח. יתרה מכך, יחסיו של המזיק עם המיטיב אינם מעניינו של הניזוק, וחובת הניכוי נועדה למנוע מתן פיצוי כפול לניזוק, כשלעיקרון זה ניתן בפסיקה מעמד של בכורה במסגרת דיני הנזיקין.
בית המשפט העליון מדגיש כי אין בעובדה שאין המזיק חשוף לתביעת שיבוב מהמדינה כדי לקבוע כי אין מקום לקיזוז. העקרון הראשי הינו השבת המצב לקדמותו ומניעת התעשרות של הניזוק מעבר לנזק שנגרם לו, והעקרון המשני הינו כי המזיק לא צריך להנות מאי החזרה של המיטיב.
בית המשפט העליון קובע כי בנסיבות בהן הקצבה משולמת מכוח חוק הגמלאות, מדובר בפנסיה תקציבית והיא אינה תלויה ברצון העובד או בניכוי שכרו, ולכן כאשר מדובר בפנסיה תקציבית, אין עסקינן במאפיינים של "חוזה ביטוח" ועל כן יש לנכות את התשלומים שמקבלים השארים מהפיצויים. עם זאת, מציין בית המשפט העליון, יש לבחון את ההסדר הפנסיוני הרלוונטי, בטרם יבוצע קיזוז אוטומטי, וככל שמדובר על פיצוי מכוח חוק חוזה הביטוח, לא יהיה מקום לקיזוז.
הכותב הינו מומחה לתביעות ביטוח ויועמ"ש הלשכה
