ציבור בעלי השליטה הוא מעין אנדרוגינוס, גם שכיר וגם עצמאי, וחלים עליו מגבלות שונות בהפרשות לתנאים סוציאליים. ההפרשה לתגמולים תוקנה בחלקה במסגרת תיקון 190, ואפשר למעשה לנצל עד ארבע תקרות שכר לצורך כך, אבל ההפרשה לפיצויים עדיין מוגבלת בתקרה. כדאי לחדד את הנקודה של הפרשת החברה, שבה עבד בעל השליטה עבורו לקצבה לאחר פרישתו ישירות מהחברה לחשבונו.
לחברה ההוצאה היא מוכרת, לבעל השליטה זו תוספת לקצבה שאותה הוא מקבל מחברת ביטוח או מקרן פנסיה, ולמעשה הפרשה נוספת זו יכולה לגשר בחלקה על המגבלות שחלו עליו לאורך שנים בהפרשה השוטפת לקצבה.
ההוצאה המוכרת לחברה לתשלום לבעל השליטה או לקרובו היא מוגבלת, ועומדת בגובה משכורתו הממוצעת בכל תקופת עבודתו, כפול 1.5% לכל שנת עבודה. לדוגמה, אם משכורתו הממוצעת לאורך תקופת עבודתו בחברה היתה 8,000 שקל, ובעל השליטה עבד 20 שנה בחברה, תוכל החברה לשלם לו כל חודש סכום של 2,400 שקל וזו הוצאה מוכרת עבורה.
למעשה בתיקון 190 קבע המחוקק את התקרה להפרשות ועשה סדר בנושא. תחום זה לצערי אינו מוכר מספיק וניתן להציעו לעסקים קיימים, תוך הצגת ערך מוסף של מקצועיות. כמובן שהדבר מחייב בדיקה לפני הפרישה ומומלץ לפחות שנתיים לפני מועד זה. הדבר מתאים בעיקר לחברות שבהם בעל השליטה מעביר את הניהול לילדים או למישהו מבני המשפחה, ויש רצון של מקבלי החברה להיטיב עם הפורש. זו אחת הדרכים היפות לעשות זאת.
