לאור שאלות חוזרות בנושא שבנדון ברצוני להבהיר כדלקמן:
1. אדם שנצברו לו כספים בקופת גמל לקצבה שלא נהנו מהטבות מס במועד הפרשתם (להלן – "תשלומים פטורים") ולפיכך זכאי לקבל מהם קצבה מוכרת ונפטר בטרם מלאו לו 75 שנים ובטרם החל לקבל קצבה – כל הכספים ישולמו למוטבים ללא מס.
2. לעומת זאת, אדם שנצברו לו תשלומים פטורים אך נפטר לאחר שמלאו לו 75 שנים ובטרם החל לקבל קצבה – יראו אותו כמי שבחר להוון את הקצבה המוכרת ערב פטירתו. לפיכך, יוטל מס בשיעור 15% מסך הרווח הנומינלי שנצבר בגינם.
3. מוטבים של נפטר שיחליטו להעביר את התשלומים הפטורים לקופת גמל משלמת לקצבה המתנהלת על שמם לשם קבלתם כקצבה מוכרת – הקצבה בידיהם תהיה קצבה מוכרת פטורה ממס. ואולם אם המוטבים יבקשו להוון את התשלומים הפטורים אזי יחולו הוראות המיסוי החלות על היוון קצבה מוכרת – יוטל מס בשיעור 15% מסך הרווח הנומינלי שנצבר בגינם. לעניין זה התשלומים הפטורים יהיו רק אלה שהיו בקופה בעת הפטירה. דהיינו, הרווח הנומינלי שחייב במס הנו סך הרווח שנצבר ממועד הפטירה ועד למועד בו המוטבים החליטו להוון את הקצבה כאמור לעיל.
4. יחיד שנפטר לאחר שהתחיל לקבל קצבה מוכרת מקופת גמל לקצבה ובקופה קיימת הבטחה למינימום תשלומים למוטבים – אם המוטבים הנם שאירים אזי הקצבה בידיהם תהיה קצבה מוכרת פטורה ממס לפי סעיף 9 (6) (ו) לפקודה שהרי מקורה בתשלומים פטורים. ואולם אם המוטבים אינם שאירים, הקצבה בידיהם לא תהא פטורה ממס ולפיכך תחויב אצלם בהתאם לשיעור המס החל עליהם בעת קבלת הקצבה. מוטבים כאמור שיבקשו להוון את יתרת תשלומי הקצבה – יראו בזאת כהיוון קצבה מוכרת ולפיכך יוטל מס בשיעור 15% מסך הרווח הנומינלי שנצבר בגינם.
