רג'ואן גרייב: הסוכנים נחוצים במיוחד כדי להתאים את מסלול החיסכון לצורכי הלקוח

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

"רפורמת בכר פתחה בפני הסוכנים שוק ענק של חיסכון פנסיוני ופיננסי, שלא היה קיים לפני כן", כך אמר רג'ואן גרייב, סגן בכיר לממונה על שוק ההון, ביטוח וחיסכון, בכנס הפיננסים השבוע. "סוכנים צריכים לשנות תפישה כדי להתאים את יכולותיהם לתחומים החדשים ולהוכיח שגם ברמה המקצועית הם לא פחות שווים. מי שיוכיח לחוסך שזו אכן ההחלטה הנכונה, שיש גורם מקצועי ששומר על התיק ועל האינטרסים שלו – יצליח בתחום".

גרייב ציין כי עולם החיסכון הפנסיוני השתנה כתוצאה ממשברים שעברנו, במיוחד במשבר הכלכלי של 2008. לאור השינויים ערכו באוצר מיפוי של האוכלוסיה, מבחינת הידע הפיננסי שלה והמוכנות לעבור לעולם של חיסכון פנסיוני צובר, והגדירו שלוש קבוצות: החוסך המצוי – בעל ראייה קצרת טווח, נמצא במסלול ברירת המחדל. לא יודע לקבל החלטה, חסר אוריינות פיננסית. לוקח מה שנותן המעסיק. השאלה היא אם המסלול מתאים לצורכיו. החוסך המתייעץ – הוא פונה לגורם מייעץ כי הוא מבין שזה חשוב, אבל אין לו מספיק ידע. הוא נמצא במסלול רגיל או מתמחה. החוסך המומחה – מי שיודע או מתיימר לדעת. הוא מברר ושואל שאלות נכונות, עורך השוואות ולבסוף מחליט על המוצר. "המטרה שלנו היא לתת מענה נכון יותר לאותן קבוצות", ציין גרייב.

בעקבות המשבר של 2008 הופקו לקחים באוצר. "זיהינו שהיתה ירידה משמעותית בתיק ההשקעות לפנסיה. כתוצאה מהמשבר היה לחץ כבד גם על הממשלה ועל הרגולציה, ובסופו של דבר יצרנו רשת ביטחון שקיימת עד 2017. המשבר הגביר את חוסר האמון במערכת הפיננסית. יש לנו אינטרס להגביר את האמון ולשפר אותו. נוצרה דרישה לחשיבה מחדש על מעורבות המדינה באחריות על החיסכון הפנסיוני. חלק ממסקנות המשבר היו פיקוח הדוק במקומות מסוימים – להגביר היכן שצריך ולשחרר במקומות אחרים. ערב המשבר היתה חשיפה של 20% מהתיק למניות. אחרי המשבר זה ירד ל-12%. כיום החשיפה למניות היא באותה רמת סיכון כמו ערב המשבר".

גרייב סיפר כי ה-OECD ערך דיונים מקיפים בנושא. "המסקנה היא שניהול חיסכון צובר צריך להביא בחשבון ניהול השקעות לפי מחזור חיים: יש להקטין את הסיכון ככל שמתקרבים לפרישה כדי למזער נזקים. יש מדינות שבחרו ברפורמה של מחזור חיים מותאם גיל, אחרות בחרו במסלולים מוכווני מטרה. בבריטניה יש קרן פנסיה ממלכתית שנועדה בעיקר לאלה שמשתכרים מעט ובארה"ב כלל אצבע אומר כי רמת הסיכון היא 100 מינוס הגיל. אם אדם בן 60, 40% מהתיק שלו מושקע במניות".

הוא הדגיש כי אין מודל שאפשר לומר שהוא הכי מתאים לכל המערכות הפנסיוניות. "ה-OECD השאירו כל מדינה לבחור את המודל המתאים ביותר עבורה. שני הדברים המשותפים לכלל האנשים הוא ששנאת ההפסד גדולה יותר משמחת הרווח, וראייה לטווח קצר. ראינו זאת בתיק ההשקעות של החוסכים לפני ואחרי המשבר".

בישראל החליטו על מסלולי ברירת מחדל, שנועדו לפרוש רשת ביטחון לאוכלוסיה מבוגרת ולתת מסלול שיקטין סיכון ככל שמתקרבים לגיל פרישה. "יצאנו לפני חודש בטיוטה שלישית, שנחיל קודם כל על המצטרפים החדשים, ולפיה כל גוף מחויב לשים על המדף את המסלולים. החוסכים הקיימים יצטרכו להחליט אם הם נמצאים במסלול המתאים. אנחנו יוצאים מתוך נקודת הנחה שצורכי החוסכים שונים וצריך להתאים מסלול לכל חוסך – לשם כך נחוצים הסוכנים".

באוצר פועלים למען הגברת השקיפות של כל מסלול, שיספקו יכולת השוואה וייצרו תחרות בין גופים שונים. "אסור להטעות כמובן", מציין גרייב. "אנחנו אוסרים על אלמנט של הבטחה ושימוש בהטעיות כמו רווחית, יציבה, סולידית. שם מסלול ההשקעה צריך ללמד כמה שיותר על רמת הסיכון. אנחנו מתכוונים להפוך את המסלולים המתמחים למודולריים. המודל המודולרי יכול להגביר את השקיפות ואנשים יבינו איפה הכסף שלהם מושקע".

באוצר אמנם שואפים לאוריינות פיננסית גבוהה, אך בתמונה הכוללת ברור להם שלעולם יהיו שלושה סוגי חוסכים. "אף פעם לא נגיע למצב שבו יש אחוז גבוה של אנשים בעלי יכולת הבנה פיננסית לקבל החלטות – לכן היועצים/ מומחים עדיין יהיו נחוצים".

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email