רגע לפני הפרישה: ניוד כסף מפוליסת ביטוח לפני תחילת קבלת קצבה

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

רבים רגילים לשמוע מלקוחות את המשפט הבא: "יש לי פוליסת ביטוח ותיקה עם מקדמים טובים, אמרו לי שאסור לגעת בה". פוליסות ותיקות בחברות הביטוח הינן בעלות תנאים שונים תלויי שנת הנפקתן, ולקראת הפרישה יש לבחון שוב את הכדאיות הכלכלית של קבלת קצבה מפוליסות אלו מול האפשרות להיוון או מול האפשרות לנייד את הכסף לפוליסת ביטוח חדשה או לקרן פנסיה. אחד היתרונות של הפוליסות הישנות יותר הוא מקדם הקצבה האטרקטיבי. משמעות מקדם הקצבה היא כמה שקלים צריך להשקיע כדי לקבל שקל אחד כקצבה, ולכן ככל שהמקדם נמוך יותר כך הקצבה אטרקטיבית יותר.

מן הצד השני, יש לקחת בחשבון כי ברוב הפוליסות הישנות מסוג עדיף או גמלה יש חמישה מסלולי קצבה אפשריים, ועבור הפורש – לקיחת מסלול קצבה מיושן עשויה להיות בעייתית. מסלול ברירת המחדל מבטיח קצבה לכל החיים והשלמת קצבאות ל־120 תשלומים במקרה מוות. במקרה שהפורש צעיר, מתחת לגיל 70, ואשתו צעירה במספר שנים, המשמעות היא שההבטחה של הקצבה לבת הזוג היא מינימלית. במקרה מוות האלמנה הצעירה עשויה להיקלע לבעיה כלכלית חמורה.

רחוביצקי | צילום: ערן ירדני

מסלול פרישה פופולארי נוסף הוא מסלול המבטיח 60% לאלמנה עד סוף חייה. מסלול זה בעל מקדם קצבה פחות אטרקטיבי בפרישה בשנים אלו ומגלם סיכון אחר. מה יקרה אם שני בני הזוג ימותו, האם הכסף הלך ולא יחזור? והתשובה היא כן. מסלולי הפרישה הנוספים, כמו מסלול ללא הבטחת קצבאות, או 60 קצבאות מובטחות או 25 קצבאות לאחר המוות, פחות מתאימות במקרה של בני זוג, ואני מוצא אותן רלוונטיות לעיתים נדירות . בפוליסות ביטוח חדשות מהשנים האחרונות ניתן לקבל 240 ואפילו 300 קצבאות מובטחות. כמו כן, יש מקרים בהם הפורש יעדיף לוותר על חלק מהקצבה בגלל חשש שההשקעה הגדולה בקצבה תאבד או כי הוא חושש שבת הזוג שלו לא תתקיים כלכלית ללא הקצבה.

מה קורה בקרנות הפנסיה? כיום קרנות הפנסיה מאפשרות לקבל מינימום של 240 קצבאות מלאות מובטחות וכן השלמה של 60% מגובה הקצבה לכל חיי בן/בת הזוג, בפרישה עד גיל 67. יש פורשים שיעדיפו אפשרות זו על פני אפשרויות לקבל 120 קצבאות מובטחות או השלמה של 60% בלבד.

ומה לגבי היוון או ניצול רכיבים הוניים בפוליסות ביטוח ורכיבי ברירה? יש מקרים בהם עדיף לממש חלק מרכיבי הברירה כמזומן ומהם למשוך משיכות תקופתיות כאנונה וכך להקטין את חבות המס, וכן לשמור חלק מההון הצבור בביטחון אצל הפורש. יש מקרים רבים בהם ההון שנקצה הוא ההון היחיד שיהיה זמין עבורו בעת הפרישה.

אני לא קובע חד משמעית מה נכון ומה עדיף, בעיקר כי לכל פורש גישה שונה וצרכים כלכליים שונים. אני כן חושב שמאוד חשוב להסביר לפורש שיש אפשרויות לשינוי, ולעיתים זה מה שיעשה. חשוב לדעת שזה ניתן ואפשרי. השינויים בתקנון קרנות הפנסיה מאפשרים את הפעולה כיום תחת מגבלות ותקרות הפקדה שנתית, אבל זה אפשרי. לסיום חשוב לי להדגיש, אין תשובה אחת נכונה לכל פורש ולכל מוצר. תמיד יש לחשוב, להבין, לבנות תכנית כלכלית, למפות את ההכנסות וההוצאות ולהבין מה המשמעויות של כל שלב. כך ניתן לקבל החלטות באופן מושכל וחכם ובפירוש לצאת לפרישה מעושרת בביטחון.

הכותב הינו מומחה בתכנון פרישה, חבר ועדת הפיננסים בלשכה

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email