משתמש ברכב היה בשלילה ולכן מסר את הרכב לחברו שינהג בו עבורם. הרכב היה בבעלות אביו של מתיר השימוש. כאמור, הנהג גרם לתאונה באשמתו.
בעל הרכב הנפגע הגיש את תביעתו כנגד חברת הביטוח של הרכב הפוגע וכנגד נהג הרכב. כנגד מתיר השימוש נטען כי הוא התרשל כאשר נתן לנהג לנהוג ללא ביטוח, כלפי בעל הרכב נטען שהוא התרשל עת נתן למתיר השימוש (בנו) להשתמש ברכב בעודו בשלילה בלי לברר אם לנהג בפועל יהיה כיסוי ביטוחי ובכך הם הטעו את הנהג וגרמו לו לנהוג ללא ביטוח מתאים. כנגד חברת הביטוח נטען כי היה עליה לשלם לאור הלכת סלוצקי, תגמולים מופחתים.
הרכב הנפגע הגיע להסכמה לפיה התביעה כנגד חברת הביטוח תדחה. הנהג הפוגע, הגיש הודעות צד שלישי נגד מתיר השימוש בעל הרכב וחברת הביטוח שלהם.
מתיר השימוש ברכב, ציין כי נתן את הרכב לנהג עקב נסיעתם המשותפת לשירות מילואים, שכן הוא היה בשלילת רשיון באותה עת והדבר היה נוח לשניהם לצורך הגעה לשירות או ליציאה לאפטר.
בית המשפט מתרשם מעדות מתיר השימוש כי וידא קיום ביטוח, אך לא בחן את שאלת גיל הנהג ברכב. בית המשפט קובע כי עניין גיל הנהג המותר לנהיגה לפי הפוליסה לא היה כלל במודעות הצדדים ואין זה סביר כי מתיר השימוש נדרש לעניין זה ולא בדק אלא סביר יותר כי שני הצדדים הניחו כי יש ביטוח ולא טרחו להתעמק בעניין.
כאמור, כנגד המבטחת נדחתה התביעה בהסכמה ואין עוררין כי הנהג אחראי. אך האם מתיר השימוש ובעל הרכב אחראים ברשלנות כלפי הרכב הפוגע, בכך שלא בדקו אם יש כיסוי ביטוחי מתאים לנהג? בית המשפט קובע כי התשובה לכך שלילית. בהעדר חובה חוקית לרכוש ביטוח אחריות לנזקי רכוש, לא קמה חובת זהירות מצד מי שהתיר שימוש ללא ביטוח כלפי מי שניזוק מהשימוש.
מערכת היחסים בין הנהג למתירי השימוש
בית המשפט מציין כי לו היה הנהג יודע כי אין ביטוח לרכב המכסה את נהיגתו לא היה נוטל סיכון ונוהג ברכב ולכן ישנה חובת זהירות של מתיר השימוש כלפיו, לכל הפחות, ליידע על היקף הכיסוי הביטוחי, כדי שהנהג יוכל לקחת סיכון מדעת לנהוג ללא כיסוי ביטוחי, אם ירצה בכך.
בית המשפט קובע כי בנסיבות הספציפיות בעל הרכב ומתיר השימוש הפרו את חובת הזהירות כלפי הנהג. היה על מתיר השימוש לוודא כי הנהג עומד בתנאי הביטוח הקיים ברכב. בית המשפט מציין כי יתכן ולו היה מדובר על השאלת הרכב באופן חד פעמי יתכן ואין מקום להטיל חבות, אך במקרה הנדון בעל הרכב והמחזיק בו הציעו לנהג לנהוג עבור מתיר השימוש שהיה בשלילה והנהג יכל להניח כי יש כיסוי ביטוחי לנהיגתו.
ביחס למחדל בעל הרכב – הוא אישר שימוש ברכב בלי לברר את גיל הנהג שינהג ברכב בפועל.
בית המשפט מטיל אף אשם תורם על הנהג אשר היתה מוטלת עליו החובה לבדוק כי אכן יש לרכב ביטוח מתאים, קל וחומר כאשר הנהג הוא המעוול העיקרי אשר גרם לתאונה. בית המשפט קובע כי מתיר השימוש ובעל הרכב יהיו אחראים כלפי הנהג ל-50% מהנזק.
מערכת היחסים בין הנהג לחברת הביטוח
בית המשפט קובע כי לאור הלכת פיקאלי היה על חברת הביטוח לשלם את תגמולי הביטוח המופחתים, ביחוד כאשר הוכח כין אין מדובר על כוונת מרמה, ובהתבסס על כך שהמבטחת לא הביאה כל ראיות להפחתת תגמולי הביטוח, עליה לשאת במלוא הנזק.
מסקנות: הנהג הפוגע אחראי לנזק במלואו. חברת הביטוח של הרכב הפוגע, חרף מגבלת הגיל, תשלם בנסיבות האמורות את מלוא תגמולי הביטוח. המסקנה העיקרית ללקוחותיכם: אל תנהגו ברכב שאינו שלכם מבלי לוודא שיש פוליסת ביטוח מתאימה ואל תתנו למישהו לנהוג ברכב שלכם מבלי לוודא שהוא עומד בתנאי הפוליסה.
הכותב הוא היועץ המשפטי של לשכת סוכני ביטוח
