למרות שלא נראה לי שמדובר במדע טילים או בחוכמת הנסתר, אני עדיין לא מבין מספיק באקטואריה. למעשה, התחושה שלי היא שמעט מאד אנשים, כולל גם כאלה שעוסקים בביטוח, מתאמצים לצלול לנבכי תורה שבראייה מקרו כלכלית אמורה להיות קריטית עבורם ועבורנו.
לעומת זאת, במהלך לא מעט שנות עיתונאות צברתי קצת ניסיון עם אנשים, עם דוברים, עם הודעות לעיתונות, ובעיקר עם נתונים "מדעיים" לכאורה ועם "סטטיסטיקה". אני יכול לומר באופן ברור וחד שבנימין צדק. אני לא יודע לגבי זאב הרצל, ובטח לא מתכוון לנתניהו, אלא לבנימין ד'יזראלי שהצהיר ש"ישנם שלושה סוגי שקרים: שקרים, שקרים ארורים וסטטיסטיקה".
תחת הראיה הביקורתית, הזאת אני טועם עם קורטוב של מלח כל הודעה לעיתונות שמכילה מספרים, וכמעט לעולם אינני מתאכזב. ד'יזראלי צדק, והאמירה שלו מוכיחה את עצמה בכל בוקר מחדש. בדצמבר 2014 הבהבה מתוך תיבת הדוא"ל שלי הודעה לעיתונות מטעם חברת פרסום־יחסי ציבור־לובינג מן הגדולות במשק, ובתוכה גרפים מפוארים שהיללו את הישגי "נוהל רשות המיסים למניעת תאונות דרכים". הנוהל המדובר, מעניק זה מכבר הטבת מס נדיבה מאד למערכות בטיחות שמספקות התראה מפני התנגשות, סטייה מנתיב הנסיעה וזיהוי הולכי רגל, או במילים אחרות – המערכת שמוכרת לכולנו כ"מובילאיי". בין השאר נכתב בהודעה שמערכות כאלה הותקנו כבר ב־40 אלף מכוניות, הן מנעו 450 תאונות דרכים וחסכו למשק 171 מיליון שקלים.
נתוני צמצום התאונות נראו לי טובים מכדי להיות אמיתיים, ומעל כתפי הימנית לחש לי בנימין: "תבקש מהיחצ"נים את הדוחות המחקריים שעליהם מבוססים הנתונים". נקצר סיפור ארוך ונאמר רק, שמחקרים שמסתכמים במספרים הללו לא קיבלתי עד היום. כן זכיתי לחיבור אל מי שמנהל את הפעילות של מובילאיי בישראל בכל הנוגע למכירת מערכות "אפטרמרקט" – כלומר מערכות שמותקנות במכוניות קיימות.
התקיימו כמה שיחות, ובאחת האחרונות בהן גם שיחת ועידה עם שחר רון, האיש שהחברה שלו מנהלת את האקטואריה של "מאגר מידע לביטוח רכב חובה בישראל", ובעקיפין קובע לכן את גובה הפרמיות שמשלמים בעלי הרכב עבור מס ביטוח החובה.
הודיתי כבר בתחילת הדברים שעד היום לא צללתי לנבכי תורת האקטואריה, אבל גם שיחת הוועידה הזאת לא הסתיימה בהסכמה על הנתונים, ולא השתכנעתי שהם קרובים למציאות.
השיחה הבאה עם איש מובילאיי כבר לא הייתה נעימה והסתיימה בצעקות ואיומים, לכן מיד לאחריה התקשרתי אל זיו אבירם – המנכ"ל ובין המייסדים של מובילאיי, שהבטיח לבדוק את הנושא. הוא מעולם לא חזר אלי.
השבוע החליטה ממשלת ישראל לאמץ את "רפורמת שר התחבורה בהפחתת מספר הנפגעים בתאונות דרכים באמצעות התקנת מערכות בטיחות בכלי הרכב". במצגת שהוצגה בפני בנימין נתניהו והממשלה, יותר מעשרה חודשים מאז הנתונים שקיבלתי בדצמבר 2014, שוב דובר על 40 אלף מכוניות ועל נתוני התאונות של שנת 2014, אלא שכעת כבר זינקה התועלת המוצהרת של מערכות מסוגה של מובילאיי אל תחום המדע הבדיוני.
אם בדצמבר הקודם התפארו יחצ"ני מובילאיי במניעה של 45% מן התאונות במדינה, ובחסכון של נזק כלכלי בהיקף שנתי של 171 מיליון שקלים, הרי שבתוך עשרה חודשים זינקה תרומת המערכות לחסכון כלכלי של 309 מיליון שקלים לשנה, ובמצגת דובר במפורש על "80% הפחתה בתאונות הדרכים על פי המפקח על הביטוח". לו הייתה קיימת בעולם מערכת שמסוגלת לצמצם ב־45% את תאונות הדרכים היא הייתה הופכת למערכת חובה בכל מדינה שמכבדת את עצמה. אבל אף מדינה, חוץ מישראל, לא החליטה עדיין לכבד את אזרחיה על חשבונם, במערכת כזאת. כשהמפקח על הביטוח מבטיח הפחתה של 80% בתאונות בזכות מערכת כלשהי, (או אם מישהו אחר לוקח לעצמו את החירות להכפיש כך את המפקח) – כולנו חייבים להבין שמזלזלים באינטיליגנציה שלנו.
התוכנית שאימצה ממשלת ישראל, היא ניסוי על שני מיליון מכוניות. תקציב הניסוי – בין 2־4 מיליארד שקלים, שקול לפחות לשמונה שנות תקציב של הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים. 1.5 מיליארד שקלים מתוך הסכום הזה, אמורים היו לחזור לכיסינו לאחר שנגבו מאיתנו ביתר בגלל טעות אקטוראית אחרת, והם שוכנים בינתיים לבטח בקופתה של 'קרנית' – לכן, לפחות מהבחינה הזאת, משקרים אנשי משרד התחבורה כשהם מכריזים ש"המדינה תממן" את התקנת המערכות.
אז רגע לפני שהממשלה נוטלת מכיסינו סכום כל כך גדול, ומעבירה אותו לידיה של חברה פרטית, אנחנו זקוקים לאקטואר בעל שיעור קומה שיבאר את הנתונים ויתרגם אותם לשפה של בני אדם.
