"אנו אומה עם זיכרון יוצא דופן
גם כאשר השורד האחרון
כבר לא יהיה בקרבנו
ילדנו נכדנו וניננו לא ישכחו לעולם"
(הרב ישראל מאיר לאו)
רק בסיום המסע לפולין, שהתקיים בתחילת יולי 2016, הפנמתי לעומק את מה שקרה שם. אסוציאטיבית המילה "פולין" תמיד נקשרה כמילה נרדפת לשואה, על אדמת פולין נטבחו נרצחו מרבית קורבנות יהודי אירופה. היהודים הובלו ברכבות מכל רחבי היבשת לבתי החרושת למוות אושוויץ, בירקנאו, מיידנק, פלאשוב ומחנות נוספים במטרה אחת להשמיד את העם היהודי. היינו שם קבוצה של 31 סוכנות וסוכנים כדי לזכור ולא לשכוח!
ארץ יפה פולין, פורחת מלאה ביערות ברוכה במים, ערים יפות כמו: ורשה, קרקוב, ולובלין, כיכרות הדורות לה, גנים, בתי קפה וחנויות בשפע, וגם אנשים רגילים שעובדים ,מבלים, צוחקים ויולדים ילדים. אנשים רגילים? מקומם ומכעיס עד כאב. את הפתרון הסופי הגו אנשים רגילים!
את תאי הגזים בנו אנשים רגילים! את המשרפות בנו אנשים רגילים! את ההשמדה ביצעו אנשים רגילים! ואת השתיקה שתקו אנשים רגילים!
זו התזכורת לסכנת איבוד צלם אנוש, ומכאן החשיבות הגדולה שכל אדם באשר הוא יצא למסע על אדמת פולין.
במהלך המסע בפולין משתנות התחושות במהירות ומטלטלות את הנפש מחוסר הבנה ואי יכולת לתפוס לכעס צורב ומריר ומשם לפטריוטיות מלכדת והודיה לארץ שלנו והלב מוצף
בתחושה שניצחנו ואנחנו כאן בחזרה נושאים ומנופפים בדגל שלנו בגאווה גדולה.
הרגשתי גאה לעמוד שם עם חברותי וחברי למסע לראות את כולם מושיטים יד לחבק, לעודד ולתמוך. לראות את החבורה הנפלאה מארגנת טקסים בצורה כה מכובדת, מקריאים מנגנים ושרים מכל הלב. לשיר שירי ארץ ישראל במחנות, בטקסים ובאוטובוס בקול צלול ורם ולהרגיש עם ישראל חי!
לסיום אבקש להודות למדריכה שלנו ד"ר מרים דוד שמלווה ומדריכה תוך תחושת שליחות, שחיברה אותנו לסיפורים ותמונות נוגעות ללב שחזרה והזכירה את גבורת הנרצחים והניצולים והפכה את המסע למסע של משמעות שלא ישכח.
