התובע, הפליג עם הספינה אל הים הפתוח יחד עם שני חבריו. בבואו להיכנס אל המרינה בתל אביב, נכרך מיתר המפרש הראשי סביב אגודל ימין של התובע והוא נפגע ונאלץ לעבור ניתוח. במועד התאונה, היתה הסירה מבוטחת על ידי חברת הביטוח בפוליסה לביטוח סירות הכוללת כיסוי בסך של עד מאה אלף דולר בגין תאונות אישיות.
התביעה הוגשה על סך 88,500 שקל לפי נכות שנקבעה לתובע בשיעור של 24%. חוו"ד נגדית מטעם חברת הביטוח קבעה לתובע 10% נכות ולאור הפערים מונה מומחה בית משפט שקבע נכות בשיעור 16.3%. המחלוקת בין הצדדים התמקדה בעניין גובה תגמולי הביטוח להם זכאי התובע. האם סכום הכיסוי הביטוחי הנקוב בפוליסה, ייזקף לזכותו של התובע הנפגע או שיש לזכותו רק בשליש מהפיצוי, שכן באותה הפלגה הפליגו שלושה אנשים בעת קרות התאונה.
התובע טען שחברת הביטוח לא ציינה כי הכיסוי בנוי על בסיס חלוקה לפי כמות האנשים בסירה אלא רק ציינה סכום מקסימלי לנכות ואיש לא קבע כי מדובר על פוליסה משותפת לכלל המשתתפים. בנוסף טען התובע, כי בעולם הימאות, בסירה מסוג זה לא יוצאים לים עם אדם אחד אלא יש צורך בלפחות שני אנשים. ההגבלה היתה בשפה האנגלית והיה מקום לציין סייג על אחריות משותפת בצורה בולטת.
חברת הביטוח טענה כי סכום הביטוח יחולק ברשימת האנשים הנוכחים על כלי השיט ללא קשר אם הם נפגעו, אם לאו, כחלק מתנאי הפוליסה. בית המשפט מדגיש כי בדיני הביטוח קיים כלל פרשנות מיוחד הקובע כי במקום שהחיפוש אחר תכלית חוזה הביטוח – כפי שניתן ללמוד עליה מכוונת הצדדים, מלשון הפוליסה וממקורות חיצוניים – אינו מביא לתוצאה חד־משמעית, יש לבחור באותה תכלית המיטיבה עם המבוטח.
בית המשפט מוסיף כי חלוקת סכום הביטוח בין כלל השטים בסירה והפיכתו ל"סכום הביטוח הקבוצתי" כאשר נתבקש "סכום ביטוח לתאונות אישיות" כמו גם הכנסתו לפוליסה בצורת פיסקה הכתובה בשפה האנגלית, נעשתה בחוסר תום לב. לעניין הצירוף לביטוח הביע בית המשפט תמיהה בשאלה "אם סוכן הביטוח שמוכר את הפוליסה הספציפית מעיד שהוא לא בקי דיו באנגלית הכתובה, איך יכול ההדיוט להתייחס לפוליסה שכתובה בשפה הזרה? אנו כפופים לדין הישראלי, בדין הישראלי יש שפה עברית והשפה האנגלית אינה השפה הרשמית בישראל".
במקרה דנן, אם חברת הביטוח היתה רוצה להחיל את התנאי "המיוחד" בענין חלוקת הסכום לכלל השטים על הסירה, והפיכתו ל"ביטוח תאונות קיבוצי", הרי שהיה עליה לכתוב זאת במפורש ובאופן בולט בפוליסה, ואין לה להלין אלא על עצמה.
סוף דבר, חברת הביטוח לא עמדה בחובת הגילוי ובתרגום מדויק ומחייב בשפה העברית ולכן מקבל בית המשפט את התביעה ומחייב את חברת הביטוח בשכ"ט בשיעור 20% בצירוף מע"מ. שימו לב, כי שוב עולה הנקודה במעמד הצירוף אשר באה לידי ביטוי מבחינת רגולטורית לעניין הבנת הלקוח את המוצר הביטוחי בדגש על גילו ושפתו.
במועד פרסום תקציר המאמר לא ידוע אם יוגש ערעור על פסק הדין.
