לפני מספר שנים פגשתי את גברת כהן, שם לא בדוי. היא פרשה מספר חודשים לפני כן מעבודתה באחת מהחברות הגדולות במשק, וכאשר נפגשנו לראשונה אמרה לי משפט שנחרט אצלי בזיכרון: "30 שנה עבדתי במקום עבודה וקיבלתי משכורת. עכשיו כשאני צריכה לשלם לעצמי – אני לא יודעת איך עושים את זה".
מסתבר שהיא כבר עברה מפגש עם מתכנן פרישה. פגישה של 45 דקות שבהן הוסבר לה שהיא זכאית לפנסיה של 4,500 שקלים לחודש. ומאחר שעל פי ההנחה של היועץ הפנסיוני שעמו נפגשה היא מקוטלגת במחלקת ה"מסכנים" – הציע לה, תוך השתתפות כנה בצערה, למשוך קופת גמל בה צברה השלמה לפיצויים בסך 150 אלף שקל. שיהיה לה ממה לחיות.
על פי מתודת העבודה של התכנון הפיננסי, בדקתי את מטרותיה ויעדי החיים שלה, והסתבר שהגברת צנועה, וחיה מסכום חודשי של כ־12 אלף שקלים. בבדיקה מעמיקה יותר התברר שהגברת הספיקה לצבור כ־1.5 מיליון שקלים בקופות גמל, ועוד כ־800 אלף שקלים בניהול תיק. אם היועץ הפנסיוני בעבודה היה שואל הוא היה יודע את זה, מה שיש להניח היה מונע את ההמלצה למשוך את קופת הגמל שצברה.
ומה עם בעלה? מתברר שהוא במצב סיעודי ומקבל מדי חודש כ־8,000 שקלים מפוליסות ביטוח. זה כבר משנה את התמונה. אם נחבר את סך הסכומים שיש למשפחה הזאת, הגענו – יחד עם פעמיים ביטוח לאומי – לכ־16 אלף שקלים בחודש. אם היועץ היה שואל, ודאי שלא היה ממליץ לפדות קופת גמל פטורה ממס למטרת מחיה שוטפת.
אבל כאן רק מתחיל הסיפור המעניין. תוך כדי בדיקת ההוצאות החודשיות עברנו על דפי הבנק, וגילינו תשלום של מעל 1,000 שקלים לחודש לחברת ביטוח. מסתבר שיש להם ביטוח סיעוד נוסף, ששכחו מקיומו ולא תבעו את חברת הביטוח. פניתי לחברה, ולאחר דיון לא פשוט הוצאתי עבורה כמעט 400 אלף שקלים סכום חד פעמי, ועוד 14 אלף שקלים לחודש כאמור. אבל זה עוד לא נגמר. מסתבר שהגברת לא היתה מודעת לעובדה נוספת – במסגרת קופת חולים יש לבעלה כיסוי סיעודי נוסף. לאחר כחודשיים הצטרף לו עוד סכום חד פעמי של 132 אלף שקל.
לסיכום, מצד הלקוחה יש כאן שינוי שעשינו בחיים שלה. היא עברה את אי הוודאות שהייתה לה בפגישה הראשונה וכיום היא רגועה, מסודרת כלכלית, ומנוהלת על ידי מערכת הליווי והבקרה שלנו על הכספים שלה.
מהצד שלי כמתכנן פרישה, יש לי לקוחה מרוצה – ומעבר לכך קיבלתי לניהולי כ־3 מיליון שקלים.
