תכנית הסיעוד הלאומית, כפי שהיא נקראת על ידי מעצביה, היא בהחלט בשורה מבורכת שתשפר את מצבם של קשישים סיעודיים רבים, ובעיקר אלה המצויים ברמות התפקוד הנמוכות ובני השכבות החלשות בחברה, אבל היא אינה ביטוח סיעוד ממלכתי ואינה מהווה פתרון מספק לבעיה הסיעודית, וחבל.
יש בתכנית מרכיבים חשובים המרחיבים ומשפרים את שירותי הטיפול הסיעודי הניתנים על ידי המדינה, אולם קשה להתנתק מהתחושה שהכותרות וההצהרות של שרי האוצר והבריאות יחד עם יו"ר ההסתדרות, נועדו בעיקר בכדי לטעת בציבור תחושה של הישג מרשים יותר ממה שמבטיחה התכנית מבחינת אופייה והיקפה. מבחינה זו, מדובר בהחמצה של הזדמנות נדירה שאפשרה יצירת ביטוח סיעוד ממלכתי אמיתי ובר קיימא שהיה מציב את ישראל בעמדה טובה הרבה יותר בכל הנוגע לטיפול בקשישים ובסיעודיים.
האווירה הציבורית והעיסוק הרחב בנושא הסיעוד, לצד משבר ביטוחי הסיעוד הקבוצתיים שהגיע לנקודת רתיחה, יצרו עבור שר האוצר ויו"ר ההסתדרות הזדמנות לבצע מהלך מבני עמוק שהיה משנה את האופן בו מטופלת הבעיה הסיעודית הכאובה ושיכול היה להיות מהלך חברתי דרמטי לצמצום פערים ולהבטיח את היערכות האוכלוסיה והמדינה להתמודדות נכונה עם ההיבטים הטיפוליים והכספיים הכרוכים בבעיה לעשורים ולדורות הבאים. במקום זאת, הם בחרו בפתרון מצומצם הרבה יותר ובכך למעשה רק דחו לעתיד את ההתמודדות הנמנעת עם הבעיה המתרחבת והמחריפה.
במידה רבה, נראה כי יותר מכל חיפשו שלושת המנהיגים להיחלץ מהמצוקה והמלכוד אליהם הם נקלעו. שר הבריאות שמבטיח ומנסה כבר שנים ליישם חוק סיעוד ממלכתי ושר האוצר ויו"ר ההסתדרות שנתפסים כמי שנמנים על האחראים למשבר ביטוחי הסיעוד הקבוצתיים והבינו שלא ניתן יהיה להאריכם לתקופה נוספת. איחוד הכוחות הנוכחי נראה כניסיון ליצור חזית אחידה ותמיכה זה בזה ובאופן שיקל במעט את תדמיתם ויאפשר להם לנסות ולהצטייר כמחוללי שינוי חברתי.
חוק הסיעוד של הביטוח הלאומי מהווה כיום את הכיסוי האוניברסלי הבסיסי במסגרתו מקבלים שירות כ־170 אלף קשישים. מדובר בשיעור נכבד מסך הקשישים הסיעודיים, אולם לצד העובדה שסף הזכאות הנמוך יחסית, מאפשר לשיעור גבוה מהנזקקים להינות משירותים אלה, הרי שהיקף השירותים הוא נמוך ואינו נותן מענה אמיתי ומספק לבעיה. ישנן שלוש רמות סיוע על פי מידת התלות של הקשיש. למעלה ממחצית מהקשישים הסיעודיים הנמצאים כזכאים לגמלת סיעוד מהביטוח הלאומי מוכרים ברמת הסיוע הנמוכה ביותר המקנה פחות מ־10 שעות טיפול בשבוע. רק כרבע מהקשישים הסיעודיים זכאים לסיוע על פי הרמה הגבוהה ומקבלים 18־22 שעות שבועיות.
בהיותו חוק סוציאלי, נגזר שיעור הזכאות גם ממבחן הכנסות, אשר מותיר קשישים רבים עם עזרה פחותה בהרבה או לללא סיוע כלל. על פי מבחני ההכנסות, קשיש שהכנסותיו השוטפות עולות על השכר הממוצע במשק (כיום כ־10,000 שקלים), זכאי רק למחצית מהזכויות. כלומר, מי שנמצא כזקוק במידה רבה לעזרת הזולת, רמת התפקוד הנמוכה ביותר המעניקה זכאות לסיוע, יקבל בפועל פחות מ־5 שעות שבועיות וברמה הגבוהה ביותר 9־11 שעות. מי שהכנסותיו גבוהות מפי 1.5 מהשכר הממוצע, אינו זכאי לסיוע כלשהו, ללא קשר לחומרת מצבו הרפואי־תפקודי.
משמעות הדברים היא שקשישים רבים מוצאים את עצמם ללא סיוע וללא יכולת לממן את הטיפול הסיעודי היקר, ומשפחות רבות נדרשות להוציא מאות אלפי שקלים בכדי להבטיח ליקירם את הטיפול, תוך שהן מסתכנות בערעור יציבותו של התא המשפחתי כולו ולעיתים אף בקריסה כלכלית. במסגרת התכנית החדשה יורחבו מעגל הזכאים לגמלת סיעוד והיקפי הגמלה. כך לדוגמה, יגדל היקף הסיוע למי שנמצא ברמת התלות הגבוהה ביותר מ־ 18 שעות (או 22 שעות בעת העסקת מטפל ישראלי) כיום ל־30 שעות שבועיות, שהן שוות ערך לכ־5,000 שקלים עבור מי שמעסיק מטפל צמוד ומקבל את הגמלה בכסף. גם קשישים ברמות התפקוד הגבוהות יותר יזכו לשיפור בהיקף שעות הטיפול, אולם זה יהיה מצומצם הרבה יותר ובאופן שאינו נותן מענה מספק לצורך. כחלק מכך, קיימת כוונה להגדיר רמות זכאות נוספות כשבתוך כך גם קשישים שסף תפקודם גבוה יותר ואינם זכאים כיום לסיוע, יקבלו גמלת סיעוד חודשית בגובה 1,000 שקלים.
הגורם העיקרי למשבר ולתחושת הדחיפות שנוצרה הינו ביטוחי הסיעוד הקבוצתיים, שמרביתם אמורים להגיע לידי סיום בסוף השנה הנוכחית, אולם דווקא מיליון המבוטחים בהם שציפו לפתרון, לא רק שאינם זוכים למענה כלשהו במסגרת התכנית, אלא שזו אף מחזקת במידה רבה את ההנה שביטוחים אלה הגיעו אל קיצם. ההכרזה שאלה מבין נפלטי הבטוחים הקבוצתיים בני 60 ומעלה יוכלו להצטרף לביטוחי הסיעוד לחברי קופות החולים, אינה בשורה חדשה. מדובר במחזור זכאות שקיימת כבר למעלה שנה, וזאת על פי הנחיית רשות שוק ההון.
למרבה ההפתעה, ייתכן ושר האוצר ויו"ר ההסתדרות יזכו לסיוע משמעותי דווקא מכיוונה של הממונה על שוק ההון, שהיתה מי שדחקה אותם לפינה כשהתעקשה, ובצדק, שלא לאפשר הארכה נוספת של הביטוחים הקבוצתיים. על פי התכנון, אמורה להתפרסם בקרוב רפורמה במסגרתה יוחל מהלך צירוף אוטומטי של ילדים לביטוחי הסיעוד לחברי קופות החולים. בכך, למעשה, תונח אבן הפינה ליצירת ביטוח סיעוד אוניברסלי לדורות הבאים.
הגם שקיימות שאלות רבות בנוגע לאופן מימוש הרעיון, ובראשן כיצד ניתן יהיה לאכוף ולהבטיח שאלה ממשיכים להחזיק בביטוח גם כשהם נדרשים להתחיל ולשלם עבורו ובוודאי שלאורך שנים ובגילאים מבוגרים, מדובר בהחלט בצעד חשוב ונכון המעיד גם הבנה שכדאי ונכון להשתמש בביטוחי הסיעוד של קופות החולים כתשתית ורובד ראשוני לפתרון. התכנית הנוכחית היא ציד חיובי, אולם לא ניתן להסתפק בה.
תוחלת החיים המתארכת והשינויים הדמוגרפיים הצפויים, מחייבים היערכות אמיתית להתמודדות עם הזדקנות האוכלוסיה ואין מנוס מנקיטת צעדים וגיבוש תכנית לאומית ארוכת טווח שתכלול גם החלת ביטוח סיעוד אוניברסלי ושתשנה מן היסוד את תפישת השירות והמדיניות של הטיפול הסיעודי בישראל. כל דחייה, משמעה החמרת המצב והעמקת הבעיה באופן שיהיה קשה ויקר יותר לטפל בה בעתיד. עד שהתחום יוסדר וכל אלה יקרו, ימשיכו ביטוחי הסיעוד הפרטיים להוות הגנה סיעודית הכרחית לכל אדם.
הכותב הינו יועץ לשכת סוכני ביטוח לבריאות וסיעוד.
