תקופת ההתיישנות באירועי ביטוח

מהי תקופת ההתיישנות והאם כאשר היא חולפת לא נותרו ללקוח דרכי פעולה?; פרופ' זיו רייך עם התשובות
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

פעמים רבות נתקלים מבוטחים בסיטואציה בה הם מקבלים סירוב מצד חברות הביטוח לקבל תמלוגי ביטוח בעקבות נזק שנגרם להם. מה הסיבה שבגללה החברה מסרבת? החברה טוענת כי חלה התיישנות. ועל מה הטענה הזאת משפיעה? היא משפיעה על כך שהמבוטחים לא יוכלו לגשת לבית המשפט ולהגיש את תביעתם. אז מה זה בעצם תקופת ההתיישנות והאם כאשר היא חולפת הלקוח לא יוכל לעשות דבר?

החוק בישראל קובע כי רוב התביעות מתיישנות לאחר שבע שנים. עובדה זאת גורמת לאנשים רבים לדחות את זמן הגשת תביעה לפיצוי על פי חוזה ביטוח ולחכות לזמן נוח יותר כמו עד למיצוי המו"מ עם חברת הביטוח או סתם כאשר ימצאו זמן לעסוק בנושא. אז חבל שאותם אנשים אינם מודעים לכך שתביעתם נגד חברת הביטוח תדחה רק בגלל שבזמן זה היא עלולה להתיישן. חשוב לדעת שתקופת ההתיישנות היא שלוש שנים לאחר שקרה מקרה הביטוח, זאת אומרת, מועד התאונה, גם אם הנזק לא התגבש באותו היום (סעיף 31 לחוק חוזה ביטוח, תשמ"א 1984).

טענת ההתיישנות היא דיונית בלבד | צילום: shutterstock

המועד הקובע

דוגמה: ד' לקה באוטם שריר הלב בזמן שהתווכח עם עמיתו לעבודה במהלך יום העבודה, ואושפז בבית החולים. לאחר יותר משלוש שנים ד' הגיש פנייה לחברת הביטוח בבקשה לקבל תמלוגי ביטוח בגין נכות, והתשובה אשר קיבל מחברת הביטוח הייתה שלילית. לאחר בירורים ד' גילה שחברת הביטוח דחתה את בקשתו בטענה שהתיישנה. ד' לא שתק והגיש תביעה לבית המשפט המחוזי, אשר קבע שבמקרה של תביעות נכות חייבות חברות הביטוח לקחת בחשבון את התקופה שבין מועד התאונה עד למועד קביעת הנכות ולחשב את תקופת ההתיישנות ממועד קביעת הנכות.

בית המשפט חייב את חברת הביטוח לשלם את תמלוגי הביטוח. החברה ערערה לבית המשפט העליון אשר קיבל את הערעור ברוב דעות. עמדת המיעוט של השופטת עדנה ארבל ביטאה דעה אחרת, שלפיה מועד תחילת מרוץ ההתיישנות בתביעות לתגמולי ביטוח, כאשר עילת התביעה הינה נכות צמיתה כתוצאה מתאונה, צריך להיות במועד התגבשות הנכות הצמיתה.

במקרה של ביטוח נכות המצב משתנה. ברוב פוליסות הביטוח הכוללות כיסוי לביטוח נכון ישנה התניה ולפיה חייב להוכיח התובע שהתאונה היא זו שגרמה למבוטח לנכות או לגילוי המחלה ורק לאחר מכן זכאי יהיה המבוטח לתמלוגי ביטוח. לעיתים קרובות ישנו פער משמעותי בין מועד התאונה למועד קביעת הנכות הצמיתה.

דוגמה נוספת: נהג אוטובוס אשר הייתה לו פוליסה שרכש מחברת הביטוח לכיסוי "מקרה מוות ונכות עקב תאונה" נפצע בפיגוע במהלך עבודתו ואושפז למשך חודש וחצי במצה קשה. לנהג נקבעה נכות צמיתה בשיעור של 78%.הנהג הגיש תביעה לחברת הביטוח ונענה בשלילה. המבוטח לא ויתר ואף הגיש תביעה נגד חברת הביטוח לתשלום תמלוגי ביטוח בגין הפוליסה שרכש. חברת הביטוח הגיבה והגישה לבית המשפט בקשה לדחות את תביעת הנהג בגין התיישנות והציגה את סעיף 31 המפורט לעיל, בו כתוב מפורשות שישנה תקופת התיישנות של שלוש שנים מקרות אירוע הביטוח. חברת הביטוח טענה שמכיוון והמקרה הנ"ל אירע לפני יותר משלוש שנים, ומועד קביעת הנכות אינו רלוונטי למקרה ולחישוב תקופת ההתיישנות, הנהג אינו זכאי לקבל תמלוגי ביטוח בעקבות האירוע. המבוטח לעומת זאת, טען כי רק ארבע שנים לאחר קרות המקרה נקבעה נכותו הצמיתה ולכן יש לקחת בחשבון ולחשב את תקופת ההמתנה עד לקביעת הנכות.

בית המשפט קבע שהבקשה של המבטחת מהמבוטח, להציג חוות דעת מוסמכת בנוגע לאחוזי נכות צמיתה, יוצרת רושם אצל המבוטח שהמבטחת אינה תעורר את טענת ההתיישנות עד להתייצבות מצבו הרפואי של המבוטח. לכן, מכיוון שהנחיית החברה המבטחת למבוטח הייתה להצטייד בחוות דעת בנוגע לנכות היא רושם שאינה מתכוונת להגיש תביעה ולטעון טענת התיישנות.

בסופו של דבר קבע בית המשפט שחברת הביטוח מחויבת לשלם למבוטח ואף קיימת חובה מוסרית בדבר, עוד הוסיף ואמר בית המשפט כי טענת ההתיישנות היא דיונית בלבד ואין היא מבטלת את הזכות הבסיסית של מבוטח לקבל את תמלוגי הביטוח. לכן התביעה התקבלה.

הכותב הוא רו"ח, דיקן בית הספר לביטוח במכללה האקדמית נתניה ויועץ לחברי הלשכה

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email