10 רעיונות שישנו את מציאות הפרישה בישראל

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

אבי, זיכרונו לברכה, היה אומר לי שמי שעסוק בלהרים אבנים תמיד ימצא לכלוך, וזו בהחלט לא חוכמה לזהות את הטעויות של אחרים ולהאיר את האור על הכישלונות של אחרים. החוכמה בחיים היא לזהות את כישלונות ולעזור לתקן אותם. למצוא דרכים להתגבר על המכשולים בדרך אל עולם יותר טוב.

לצורך כך ולקראת הכנס של "ועידת ישראל לתכנון פרישה" התבקשתי להכין עשרה רעיונות שישנו את מציאות הפרישה בישראל. עבורי הבעיה העיקרית לא היתה לחשוב על עשרה דברים, אלא להגביל את עצמי לעשרה. בעזרת פרופ' ישראל (איסי) דורון, ראש החוג לגרונטולוגיה באוניברסיטת חיפה, הכנתי את הרשימה ואת ההצעות שלנו לעיונכם.

1. לדאוג לחינוך הציבור ולוודא שהוא מבין שאין רשות ממשלתית או גוף ציבורי שדואג להם בפרישה

ועליהם לבנות לעצמם זרם הכנסות ממקורות שונים, שיבטיח להם את הביטחון בפרישה. המציאות של עם ישראל בנושא זה היא עגומה. הישראלים חושבים שאם המחוקק מחייב אותם להפריש לפרישה – הוא גם אחראי לכך שהפנסיה יספיק להם. זה מחייב מסע פרסום ארצי לעידוד חיסכון והתנהלות כלכלית יעילה ואפקטיבית, במטרה לחיות את החיים שעליהם אנו חולמים.

2. הממשלה צריכה לעודד מעסיקים להעסיק עובדים מבוגרים, כדי שיישארו במעגל העבודה.

כשביסמרק המציא את הפרישה לפני יותר מ-100 שנה, תוחלת החיים היתה 43. כיום תוחלת החיים שלנו מתקרבת ל-85. ההנחה שבגיל 65 אנחנו כבר זקנים חייבת להתעדכן – יש לזנוח את התפישה, לפיה אנשים לא רוצים או לא יכולים לעבוד מעל לגיל זה. המציאות שונה לחלוטין, ההנחה של ביסמרק היתה שעבודה היא בעיקר "עבודת כפיים", ולכן הוא הניח שחייבים להוציא אנשים לפרישה בגיל 65.

מה גם שבני 65 של אז דמו לבני 75 או אפילו 80 של היום. העבודה העיקרית של מחר היא ידע וניסיון ואין צורך יותר ב"עבודת כפיים". עובדים בני 65 הם עדיין בריאים, צלולים מצויים בשיא הידע, היצירתיות והניסיון ויכולים לתרום רבות לחברות מסחריות ולמשק כולו.

3. הבנה שפנסיה היא בסך הכל פלטפורמה לצבירת נכסים ומשיכת הכנסה בגיל פרישה

בתוספת של כיסוי ביטוחי לאובדן כושר נכות ושאירים. צריך לפשט את הפלטפורמות ולייצר פלטפורמה אחת בלבד שבה אדם צובר נכסים עם אפשרות לרכוש במחירי עלות ובכך ליצור מצב שבו התחרות תהיה על ניהול יעיל ועל הביטוחים המשלימים.

4. ההכרה בחשיבות התחרות והיצירתיות.

קיים הכרח לפתוח את שוק תוכניות המשיכה לתחרות וליצור בו מרחב אפשרויות ליצירתיות ופתרונות שיינתנו לבחירת הציבור הרחב. ביטול חוק ההמרה לקצבה בבריטניה צריך לשמש דגל אדום בשבילנו. המרדף אחרי מקדם הקצבה שקיבל עידוד ותמיכה מהרגולטור יוצר שוק מוגבל ביותר ולא פותח בפני הציבור אפשרויות אחרות. מקומות אחרים, כמו עולם הנדל"ן וההשקעות האלטרנטיביות, מככבים כמכשיר פנסיוני, ללא התנודתיות של מסחר בשווקים משניים.

5. הצורך בהפרדה בין התגמול של אנשי המקצוע ליצרנים בתחום הפיננסי–פנסיוני.

הבעיה של השיטה כיום היא שהיא לא מעודדת מקצועיות או ייעוץ ערכי. דמי הניהול כיום בעצם כוללים שלושה מרכיבים: תפעול, שיווק וייעוץ וניהול השקעות. בשאר עולם כבר מפרידים בין השלושה. אמנות המכירות היא המיומנות לגרום לאדם להתחייב למוצר פיננסי או פנסיוני. במציאות של צו ההרחבה של פנסיית החובה אין צורך לכאורה במיומנות ה"מכירה", אבל בהחלט יש צורך באנשי מקצוע טובים, מלומדים ומיומנים שילוו את האדם לפרישה וייצגו אותו בלבד במבוך החוקים, המסים, וניהול נכסים, בדרך להגשמת חלום הפרישה בכבוד.

גם עמלת ההפצה של הבנקים כיועצים אובייקטיבים שווה בחינה מחדש. עמלת ההפצה מעודדת בינוניות במקרה הטוב, מכיוון שנקבע מחיר אחיד לייעוץ (0.25%), כך שהבנק יקבל סכום זה במקרה של ייעוץ טוב או ייעוץ בינוני. כגוף כלכלי, הבנק גם ישאף להיות הכי יעיל שאפשר ולהעניק ללקוח את המינימום האפשרי שיאפשר לו לקבל את העמלה.

6. זה הזמן לבחון אפשרות לאפשר לציבור להשקיע באופן ישיר במכשירים אלטרנטיבים לשוק המניות והאג"ח בשוק ההון.

דוגמה לאלטרנטיבה כזו נמצאת בהשקעות כמו נדל"ן, מכשירי נדל"ן, מימון, חומרי גלם ואמנות. במציאות של היום פקידי האוצר גוזרים על הציבור כולו לנהל את כספם אצל מספר מועט של מנהלי השקעות שהאינטרס שלהם אינו מתיישב עם האינטרס של הלקוח. במציאות זו כל הציבור, ובעיקר הציבור המבוגר, לא יוכל לשקם את עצמו במקרה של מפולת בשוק. לכן, צריך לאפשר לציבור להשקיע במכשירים חלופיים ואף לשקול הנפקת אגרות חוב של המדינה לאנשים מבוגרים, במטרה לאפשר לפחות להם יציבות בשלב זה של החיים.

7. חובה לבטל אפשרות של משיכה של פיצויים לפני פרישה ולעודד לא למשוך קרנות השתלמות באמצעות הטבות במס.

הציבור חייב להבין שלהפריש יחד עם מעבידו 20% מהשכר במשך 35 שנה ברציפות ולקוות שיהיה לו מספיק כסף למשוך 100% מהשכר לעוד 35 שנה זה פשוט לא ריאלי. לפיכך, חייבים ליצור מעטפת לפיה חייב לא לאפשר למשוך חסכונות המיועדים לטווחי זמן בינוניים (כמו קרנות השתלמות), אלא יש לעודד ולתגמל לחסוך יותר לטווחים ארוכים ולקראת פרישה.

8. יש לפתוח את שוק החיסכון לתחרות חופשית

באמצעות הרחבת החוק לניהול אישי IRA. החוק לניהול אישי לא מקבל מספיק זרקורים והוא מוגבל בעיקר להשקעה בשוק המניות והאג"ח. צריך לפתוח אותו בכלל לכל צבירה פנסיונית ולכל מכשיר כלכלי, כפי שזה קורה היום בעולם.

9. הדרישה למקצועיות ולמיומנות מקצועית בתחום התכנון הפיננסי והפנסיוני.

יש מקום לדרישה להעלות את הרמה המקצועית של כל איש מקצוע שפועל בתחום הפרישה באמצעות דרישה להכשרה ברמת מינימום ובידול של אנשי מקצוע טובים, שהציבור יוכל להבחין בין אנשים מקצועיים ובין אילו שלא דאגו להיות מעודכנים.

10. הקניית ידע בתחום ההכנה לפרישה ולאריכות ימים כעניין שבחובה.

יש מקום לחייב הענקת קורס חובה לכל אזרחי מדינת ישראל, במסגרת מקומות עבודה או איגודים מקצועיים, בנושא הפרישה ומשמעויותיה הכלכליות, החברתיות, המשפחתיות והאישיות. יש לחשוף את האנשים ולוודא שהם מבינים היטב את הסיכונים שהם נחשפים אליהם כשהם ניצבים בפני האחריות לדאוג לגורלם לקראת פרישתם מהעבודה. לא די לשאול את הלקוח לאיזה סיכון הוא רוצה להיחשף. הוא מבין מבין דברים פשוטים יותר ואף לקוח לא רוצה להיחשף לסיכון ולהמר על החיים שלו.

הוא נחשף לסיכון רק כשאין ברירה ומוטב שיבין היטב את הסיכונים שיש להתכונן אליהם. סיכוני השקעה (תנודתיות, סוגי נכסים, נזילות, סוג נהול, סיכוני צד ג' לדוגמה) אריכות ימים, סיעוד, בריאות, סיכונים פוליטיים, סיכונים מנהלתיים ועוד. פרופ' דן גלאי מהאוניברסיטה העברית אמר לי פעם "אין אפשרות לבטל סיכונים, אך יש כלים רבים לנהל ולגדר אותם".

לעם ישראל מגיע יותר

המעבר מעולם של זכויות (שבו האזרח קיבל זכות להכנסה חודשית לכל החיים בתמורה לרצף של עבודה) לעולם של צבירה (עולם שבו האזרח צובר נכסים ואחראי לגורלו לבדו) לא היתה פעולה של חזון על ידי המדינה, אלא פעולה של בריחה מאחריות כלפי כל הציבור בישראל (וגם בעולם), מתוך הכרה שאין לה אפשרות לממן את הפרישה של עם ישראל.

אך לעם ישראל, ללא ידע כלים וחוקים שמגנים עליו, יש פחות אפשרות מאשר למדינה להגן על עצמו. הגיע הזמן לשים את הפרישה על הבמה המרכזית של מדינת ישראל ולהתחיל בתהליך של בנייה של מתודות עבודה שיעמידו לרשות כל האזרחים כלים וידע שיהיה להם את הסיכוי הגדול ביותר לחיות חיים של כבוד בתקופה של אריכות ימים ואי ודאות. אחד המנהלים של הבנקים המרכזיים באירופה אמר בהרצאה שלו: "אנו חייבים לבחור ומהר – אבולוציה (שבה נשנה את השוק ונתאים אותו למציאות החדשה), או רבולוציה (שבה המערכת תקרוס ונבנה אותה מחדש).

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email