בבית הדין הארצי לעבודה נדון ערעורם של מבטחי מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים וקרן הגמלאות המרכזית של עובדי ההסתדרות אשר יוצגו על ידי עו"ד תומר אלטוס ועו"ד ענבל לוי כנגד פלונית אשר יוצגה על ידי עו"ד ענבר שנהב ועו"ד הדס וידל. פסק הדין ניתן באוגוסט 2019 על ידי השופטים ורדה וירט ליבנה, רועי פוליאק, חני אופק גנדלר, נציגת ציבור עובדים יעל רון ונציג ציבור מעסיקים עצמון ליפשיץ.
מדובר בערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב, בו נקבע כי המשיבה (בתו של המנוח) זכאית לסכום חד פעמי מהכספים שהצטברו בקרן הפנסיה בה היה מבוטח אביה המנוח, וזאת מכוח היותה היורשת שלו.
הוריה המנוחים של המשיבה נישאו בשנת 1975 ובמהלך נישואיהם נולדו להם שתי בנות, המשיבה אחת מהן. משנת 1973 המנוח היה מבוטח בקרנות הפנסיה של המערערות. בעקבות מחלה, פרש המנוח מעבודתו והחל לקבל קצבת זקנה במימון המעסיק. המנוח הלך לעולמו בשנת 2012 טרם הגיעו לגיל הפרישה וטרם קיבל קצבת זקנה מהקרן. שלושה שבועות לאחר פטירתו, נפטרה גם המנוחה בעקבות מעשה אובדני שביצעה.
המנוחים היו נשואים בעת פטירתם. בעקבות זאת, המשיבה הגישה תביעה לבית הדין האזורי, שם טענה כי המנוחה הייתה אשת המנוח "על הנייר", אך בשנה שקדמה לפטירתו, בני הזוג לא גרו באופן קבוע ביחד והיו פרודים. ולכן, מאחר שלמנוח לא היו שאירים, היא זכאית לפדיון כספי הפנסיה הצבורים על שם המנוח.
בית הדין קמא קיבל את תביעת המשיבה ופסק כי המנוח לא הותיר אחריו שאירים ולפיכך, המשיבה זכאית לקבל מהקרן את פדיון הכספים שהצטברו בקרן הפנסיה בה היה מבוטח אביה המנוח. בעקבות פסק הדין, הגישו המערערות ערעור לבית הדין הארצי.
"החזרת כספים"
הסוגיה העיקרית שהונחה בפני בית הדין היא בשאלה האם המנוחה הייתה במועד פטירת המנוח בגדר אלמנת מבוטח. תחילה, ציין בית הדין הארצי, כי לצורך הערכת קיום פרידה או העדרה, השומטת את הזכאות לקצבת השאירים, יש לבחון את סוג התבניות העומדות ביסוד הקשר המוגן. כלומר, על בית הדין לבחון את הקשר הזוגי של המנוחים, את עניין המגורים המשותפים וכן את ניהול משק בית המשותף.
עוד הוסיף בית הדין הארצי, כי דרך בחינתן של תבניות אלה במצבים בהם חלו שינויים באורח החיים צריכה להיעשות מתוך נקודת מבט רחבה ואין לבחון רק את השנה האחרונה לחיי המנוח מתוך עשרות השנים שקדמו לה.
בית הדין הארצי קבע כי במקרה הנדון אין מחלוקת על כך שהמנוחים היו מסוכסכים בשנה שקדמה לפטירתם, אך עם זאת, השאלה אינה אם חל קרע בקשר הזוגי, אלא האם חלה פרידה קבועה.
לפיכך, בהתאם לפסיקה, בחן הארצי במסגרת הבחינה הכוללת הגמישה, את הדרישה לקשר זוגי, הדרישה למגורים משותפים ואת הדרישה לקיומו של משק בית משותף, כדי לקבוע האם ניתן להכיר במנוחה כאלמנה הזכאית לפנסיית שאירים. הארצי קבע כי הדרישות התקיימו במקרה הנדון ולא חל פירוד קבוע.
בית הדין הארצי קיבל את הערעור וקבע כי המנוחה הייתה בגדר אלמנת המבוטח ולפיכך יש לראות בה שאירה של המנוח במועד פטירתו, לכן המשיבה כיורשת אינה זכאית ל"החזרת כספים" כלשון תקנון הקרן.
עד למועד כתיבת שורות אלה, לא ידוע אם הוגשה בקשת ערעור לבית המשפט העליון.
הכותב הוא היועץ המשפטי של הלשכה במחוזות ת”א והמרכז, ירושלים והשרון
